בכירי הבנק המרכזי של ארצות הברית, הפדרל ריזרב, מוצאים את עצמם בצומת דרכים מורכב בכל הנוגע להמשך המדיניות המוניטרית. השבוע ניכרה בקרבם נטייה מסוימת, גם אם מהוססת, לכיוון של הידוק מוניטרי אפשרי בעתיד, בעודם מנסים להתמודד עם התהפוכות הבלתי פוסקות של העימות מול איראן והשפעתן הישירה על שוקי האנרגיה והכלכלה כולה. למרות שאין אינדיקציה לכך שהריבית תשתנה כבר בישיבה הקרובה של ועדת השוק הפתוח (FOMC) שתיערך ב-16 וב-17 ביוני, ישיבתו הראשונה של קווין וורש כיושב ראש, ההערכות הן שהוועדה תזנח את הנטייה להקלה (easing bias) שליוותה את הצהרותיה מאז חודש דצמבר. צעד כזה יכשיר למעשה את הקרקע למעבר פוטנציאלי להעלאות ריבית.
נכון לעכשיו, נראה שהתרחיש המועדף על מקבלי ההחלטות הוא השארת הריבית ברמתה הנוכחית לזמן בלתי מוגבל, כאשר משך ההמתנה תלוי בעיקר בשאלה האם האינפלציה תחריף או תתמתן. הפד בוחן את הנתונים דרך הפריזמה של המנדט הכפול שלו, הכולל תעסוקה מרבית מחד ויציבות מחירים מאידך. בגזרת התעסוקה התמונה נראית חיובית יחסית, כאשר שוק העבודה נתפס כיציב ושיעור האבטלה נותר נמוך היסטורית. נתונים אלו קיבלו חיזוק לאחרונה מדו"ח ה-ADP, שהצביע על תוספת של 122,000 משרות במגזר הפרטי במהלך חודש מאי. עם זאת, הבכירים ממתינים בדריכות לדו"ח התעסוקה הרשמי כדי לקבל תמונה מלאה ועדכנית יותר.
מנגד, אי אפשר להתעלם מהקשיים המשמעותיים בגזרת המחירים. האינפלציה, כפי שהיא נמדדת על ידי מדד המחירים להוצאה לצריכה פרטית (PCE), רשמה עלייה שנתית של 3.8% בחודש אפריל, כאשר מדד הליבה עמד על 3.2%. הנתון המטריד ביותר מבחינת הבנק הוא שהאינפלציה חורגת מיעד ה-2% שלו כבר קרוב לשש שנים ברציפות. משום כך, רוב בכירי הפד רואים כעת את מאזן הסיכונים ככזה שנוטה באופן מובהק לכיוון האינפלציה, גם אם הם טרם בשלים לנקוט פעולה אקטיבית ומקווים שהשפעות התעריפים ומחירי הנפט יתפוגגו בהדרגה באופן טבעי.
התנודות החדות במחירי האנרגיה ממחישות היטב את האתגר הניצב בפני הכלכלה האמריקאית. רק בשבוע שעבר נרשמה אופטימיות מסוימת בשווקים, כאשר נדמה היה שארצות הברית ואיראן מתקרבות להסדר שיסיים את העימות ויפתח מחדש את מצר הורמוז. בעקבות ציפיות אלו, מחיר חבית נפט, שכבר זינק ל-126 דולר, צנח אל מתחת ל-87 דולר. ואולם, תקוות אלו נגוזו במהירות השבוע עם דעיכת הסיכויים להפסקת אש קרובה, מה שהוביל לזינוק מחודש של 10% במחירי הנפט.
על רקע מציאות הפכפכה זו, קולות שונים נשמעים מצד בכירי הפד. נשיא הפד של קנזס סיטי, ג'ף שמיד, הדגיש את החשיבות שבהחזרת האינפלציה ליעד, אך הבהיר כי הוא ועמיתיו אינם מעוניינים לדחוף את הכלכלה למיתון כואב. שמיד, שנחשב בדרך כלל לאחד הקולות הניציים יותר, הציף את ההתלבטות היומיומית של הבנק האם להמשיך להפגין סבלנות או לבצע העלאת ריבית קלה כדי לבלום את עליות המחירים המטרידות. נשיאת הפד של סן פרנסיסקו, מרי דיילי, נקטה קו זהיר והצהירה כי הבנק המרכזי מוכן להגיב לכל התפתחות כלכלית, תוך שהיא מביעה הסתייגות ממתן תחזיות עתידיות שעלולות בסופו של דבר להטעות את הציבור והשווקים. גם ג'ון וויליאמס, נשיא הפד של ניו יורק המשמש לרוב כברומטר מהימן להלכי הרוח של הוועדה, תמך בשמירה על הסטטוס קוו הנוכחי, אך הבהיר במקביל כי לא ניתן יהיה להמשיך לדבוק בנטייה להקלה עוד זמן רב.
לצד הקולות המדגישים סבלנות והמתנה, גובר החשש כי הידוק מוניטרי יהפוך להכרח. חבר מועצת הנגידים מייקל בר ציין כי הריבית צפויה להישאר ברמתה הנוכחית למשך זמן ניכר כדי לבחון כיצד משפיעים הזעזועים על הכלכלה הריאלית, אך הזהיר כי אם האינפלציה תמשיך ללחוץ כלפי מעלה ולהתרחב, ייתכן שלא יהיה מנוס מהעלאת ריבית. עמדה תקיפה אף יותר הציגה לורי לוגן, נשיאת הפד של דאלאס, שהביעה דאגה גוברת מכך שהמדיניות הנוכחית פשוט אינה מרסנת מספיק את הכלכלה והצביעה על החשש העמוק שהאינפלציה תכה שורשים ארוכי טווח. בדומה אליה, נשיאת הפד של קליבלנד, בת' האמק, התריעה כי התמשכות האינפלציה מעל היעד מגדילה משמעותית את הסיכון שהיא תוטמע בהדרגה בשכר, בחוזים עסקיים ובהתנהגות התמחור של חברות. האמק ולוגן, יחד עם נשיא הפד של מיניאפוליס ניל קשקארי, אף הגדילו לעשות כשהתנגדו רשמית בישיבה האחרונה של חודש אפריל להשארת הניסוח המרמז על הקלה מוניטרית בהודעת הריבית.
נשיא הפד של ריצ'מונד, תום ברקין, היטיב למסגר את הדילמה כששאל פומבית עד כמה העוגן של ציפיות האינפלציה בקרב הציבור אכן יציב לאור הזעזועים התכופים בשרשראות האספקה. לדבריו, התשובה לשאלה האם צרכנים ועסקים ימשיכו לשאת בנטל העלויות או שמא ישנו את התנהגותם הכלכלית, היא זו שתקבע בסופו של יום האם הפד יוכל להמשיך להכיל את זעזועי ההיצע או שייאלץ להתערב בצורה אקטיבית ונחרצת יותר. למרות חוסר הוודאות האופף את השווקים, ניכר כי מקבלי ההחלטות בארצות הברית נערכים בקפידה לכל תרחיש אפשרי, כשעיניהם נשואות כל העת לנתוני המאקרו-כלכלה ולזירה הגיאופוליטית כאחד.
