התחושה הציבורית בישראל שליוותה את מערכת הבחירות האחרונה הייתה אולי תקווה לסיום תקופה של חוסר יציבות, אך מבחינת השווקים הפיננסיים, התוצאות שהותירו את המפה ללא הכרעה ברורה מהוות התממשות ישירה של תרחיש סיכון. כעת, כשההתרגשות בקלפיות מאחורינו, המשק הישראלי עומד מול מציאות כלכלית מורכבת שבה היעדר ממשלה יציבה וקבועה כובל את הידיים מקבלת החלטות מהותיות. אי אפשר לקדם רפורמות מבניות ארוכות טווח, השקעות תשתית נדחקות הצידה, ובעיקר קשה מאוד ליישם צעדים פיסקאליים לא פופולריים שנדרשים כדי לייצב את התקציב. השווקים הגיבו לקיפאון הזה במהירות: מדד ת"א 125 צנח ב-4.2%, כאשר הפגיעה הקשה ביותר נרשמה בענפים הרגישים ביותר למשק המקומי, כמו מניות הנדל"ן והפיננסים, בעוד השקל איבד כ-2% מול הדולר מיום הבחירות.
הזיכרון הלאומי עדיין זוכר את השנים 2019 עד 2021, תקופה שבה ישראל עברה חמש מערכות בחירות רצופות וממשלה אחת קצרת ימים שהחזיקה מעמד כמעט שנה וחצי בלבד. באותם ימים פעל המשק תחת תקציב המשכי, ואפילו צלח את משבר הקורונה עם אישורי הוצאות חירום. אלא שההשוואה הנוכחית מתעתעת ומסוכנת. בניגוד להוצאות הקורונה שהיו אירוע חד־פעמי וזמני, הגידול הנוכחי בהוצאות הביטחון הוא ארוך טווח, מבני וכבד משקל. רמת החוב הציבורי של ישראל גבוהה בהרבה מזו שהייתה אז, וסביבת הריבית העולמית שונה לחלוטין. המשק הישראלי אינו פועל יותר בוואקום של כסף זול.
מה שמדאיג במיוחד את הכלכלנים הוא הפיחות המתמשך בשקל, שאיבד כ-12% מול הדולר מאז סוף חודש מאי. מעבר לרעש הפוליטי, מסתמן שינוי עמוק ביסודות הכלכליים שתמכו במטבע הישראלי במשך שנים. העודף ההיסטורי בחשבון השוטף של מאזן התשלומים הפך לגירעון קטן בשני הרבעונים הראשונים של השנה. קשה לקבוע בוודאות אם מדובר בשחיקה זמנית עקב המלחמה והיבוא הביטחוני המוגבר, או בשינוי מבני שנובע מזינוק בגירעון הממשלתי ושינוי בדפוסי החיסכון וההשקעה של הציבור. השורה התחתונה ברורה: השקל הפך לשברירי, וכל תנודה בבורסות העולם או התחממות בזירה האזורית והאיראנית מזעזעת אותו בעוצמה רבה יותר.
השפעת שער החליפין על הכיס של הצרכן המקומי היא רק עניין של זמן. היחלשות השקל מייקרת את היבוא וצפויה לתדלק את האינפלציה בחודשים הקרובים, תהליך שיורגש ביתר שאת בתחילת השנה הבאה. לכך מצטרפת החלטת האוצר לקצץ בחצי שקל את ההנחה על מס הבלו על הדלק, צעד שיגרור התייקרות מיידית במשאבות, לצד הציפייה לביטול יתרת ההנחה בהמשך. שוק הנגזרים אמנם מגלם כיום אינפלציה של 1.9% לשנה הקרובה, אולם התחזיות הכלכליות המעמיקות צופות קצב שנתי מואץ של 2.3% ב-12 החודשים הבאים.
המסקנה הנגזרת מכך נוגעת ישירות לכל מי שמחזיק בהלוואה או במשכנתא: הסיכוי להורדת ריבית בישראל הולך ומתרחק. למעשה, ההסתברות להעלאת ריבית גבוהה כעת מזו של ירידה. בנק ישראל, שמזהה כי סביבת הריבית הנוכחית כבר אינה מהווה מדיניות מרסנת מספיק מול הלחצים האינפלציוניים ושחיקת השקל, יעדיף להמתין להתבהרות התמונה המקומית והבינלאומית. הניתוק של ישראל מול שאר העולם ניכר גם בשוק האג"ח. בזמן שבארה"ב נרשמה ירידה של כ-30 נקודות בסיס בתשואות האג"ח הממשלתיות לעשר שנים, בישראל התשואה נותרה תקועה ברמה גבוהה של כ-4.2%. העובדה שהמרווחים באג"ח הדולריות של ישראל לא נפתחו ממחישה כי המשקיעים הזרים אינם חוששים מקריסה פיננסית, אלא פשוט איבדו אמון ביכולתו של השקל להתחזק בטווח הארוך.
מעבר לים, התמונה הכלכלית מציגה שילוב מרתק בין מנועי צמיחה ריאליים לספקות בשוק ההון. הכלכלה האמריקאית ממשיכה להפגין עוצמה יוצאת דופן עם צמיחה של 3.4% במונחים שנתיים ברבעון השלישי, מעל לתחזיות המוקדמות. הצמיחה הזו נשענת על צריכה פרטית בריאה שעלתה ב-3.8% ועל זינוק בהשקעות עסקיות, בעיקר בתחומי המחשוב והטכנולוגיה. לצד זאת, מדד אמון הצרכנים התאושש באוקטובר לרמה של 91.7 נקודות, אך האינפלציה מסרבת להיעלם: מדד ה-PCE השנתי עומד על 3.6%, ואינפלציית הליבה על 3.1%, הרבה מעל יעד 2% של הפדרל ריזרב.
השילוב בין נתוני מאקרו יציבים לחששות אינפלציוניים הוביל את הפד להותיר את הריבית בטווח של 3.75% עד 4.0%, אם כי בהחלטה נרשמה התנגדות של שני חברים שדרשו העלאה נוספת של 25 נקודות בסיס. השווקים מגלמים כעת הסתברות של כ-73% להעלאת ריבית אחת נוספת בדצמבר, וצופים שתי העלאות ריבית בסך הכל בשנה הקרובה. באותה עת, שוק הנדל"ן האמריקאי נאבק בעלויות המימון הכבדות, כשמכירות הדירות החדשות נחתכו בספטמבר ב-5.3% ביחס לשנה שעברה, אף שמחירי הבתים ממשיכים לזחול מעלה בקצב מתון. כל זה מתרחש במקביל לבחירות האמצע המתקרבות בארה"ב, שבהן האפשרות לממשל מפוצל עשויה לבלום יוזמות תקציביות עתידיות.
גם בוול סטריט נסדקה האופוריה, בעיקר בקרב ענקיות הטכנולוגיה. מניות ה-AI, שנסחרו זמן רב על בסיס ציפיות עתידיות ולא על ביצועים נוכחיים, ספגו מהלומה כואבת. המשקיעים מתחילים לגלות קוצר רוח נוכח תזרימי המזומנים השליליים שנובעים מהשקעות עתק בתשתיות בינה מלאכותית. קריסתה של מניית אינטל בכ-29% בעקבות תחזיות מאכזבות ואתגרים תפעוליים הובילה גל ירידות, שבו מדד הנאסד"ק 100 איבד כ-3.5% ביום מסחר בודד וחתם ירידה שבועית של כ-2.0%. הפגיעה בסנטימנט הוחרפה גם בשל פריצת הסייבר חסרת התקדים בפלטפורמת בינאנס, שבה נגנבו נכסים בהיקף של כ-6.3 מיליארד דולר וטלטלה את שוק הקריפטו.
באירופה המגמה מעורבת ומתוחה. גוש האירו צמח ברבעון השלישי ב-1.7% במונחים שנתיים, כאשר ספרד הובילה את ההתרחבות עם צמיחה של כ-2.6% וגרמניה עלתה ב-0.9%, בעוד צרפת סבלה מהתכווצות של כ-0.5% בתוצר על רקע מחאות חברתיות חריפות סביב יוקר המחיה והאנרגיה. הבנק המרכזי האירופי הותיר את הריבית על 2.5%, תוך אזהרה כי התייקרות האנרגיה מעלה את סיכוני האינפלציה מחד, ומכבידה על הפעילות הכלכלית מאידך.
המציאות הכלכלית העולמית מוכיחה כי הריביות הגבוהות כאן כדי להישאר עוד זמן רב. עבור משקי הבית ועסקים בישראל, הציפייה להקלה פיננסית נתקלת בקיר כפול: מציאות עולמית של אינפלציה עיקשת וריביות עולות, לצד פלונטר פוליטי מקומי שמחליש את השקל ומאלץ את בנק ישראל לשמור על מגננה הדוקה.
