מאזן החוסן הלאומי של ישראל נמצא בגירעון עמוק שאינו משתקף בדו"חות האוצר או בנתוני הבורסה המקומיים. בעוד שקובעי המדיניות מתמקדים בעלויות הישירות של המערכה הצבאית ובשיקום תשתיות פיזיות, מתחת לפני השטח מתרחשת שחיקת הון אנושי חסרת תקדים. עמותת ער"ן, שנוסדה בשנת 1971, הפכה למסלקה המרכזית של החוב הפסיכולוגי הישראלי, כשהיא סופגת את גלי ההדף של קריסת הקונספציה והטראומה המתמשכת. הנתונים היבשים מצביעים על 928,911 פניות לעזרה במהלך שלוש השנים האחרונות. התפלגות העומס חושפת מבנה של משבר כרוני, עם 316,514 פניות בשנה הראשונה, זינוק לנקודת שיא של 320,486 בשנה השנייה, והתייצבות קלה על 291,911 פניות בשנה השלישית. חישוב פשוט גוזר מכך ממוצע בלתי נתפס של כ-848 קריאות מצוקה מדי יום, נתון הממחיש את קריסת המעטפת הציבורית לבריאות הנפש, שנותרה מורעבת תקציבית ודלה בכוח אדם. ארגון התנדבותי נאלץ למלא את הוואקום הממשלתי ולתפקד כחפ"ק לאומי לניהול חרדות.
הפילוח הדמוגרפי של הפניות מספק הצצה מטרידה לעתיד כוח העבודה והפריון במשק. בקרב בני נוער וצעירים, דור העתיד של הכלכלה המקומית, נרשמה הכפלה בשיעור השיחות שעסקו באובדנות, מ-2.6 אחוזים בשנה הראשונה ל-4.4 אחוזים מכלל הפניות בשנה השלישית. במקביל, חיילי צה"ל, המהווים את עמוד השדרה של מערך המילואים והביטחון, הציגו עלייה חדה בדיווחים על אלימות ופגיעות מיניות, נתון שקפץ מחמישה אחוזים לעשרה אחוזים בשנה השנייה, והתייצב על שמונה אחוזים בשנה השלישית. בסך הכל, 21,829 פניות במהלך התקופה כולה סבבו סביב מחשבות, כוונות או מעשים אובדניים, המהווים ממוצע של 2.35 אחוזים מסך הפעילות. מדובר בזינוק אקספוננציאלי ביחס לחזון המקורי של מריה ברטה זסלני, שהקימה את המיזם בסלון ביתה בירושלים לזכר בעלה, ד"ר אריה זסלני. האחרון, שנפטר ב-1968 בגיל 57, ניהל את שירותי בריאות הנפש בבתי הספר בבירה והתמחה בטיפול במקרי אובדנות. כיום, אותה יוזמה מקומית צמחה לתאגיד סיוע לאומי הנשען על 1,800 מתנדבים.
כדי להתמודד עם שעות העומס בלילות, המערך נתמך על ידי 50 מתנדבים הפועלים מסניף באוסטרליה ו-150 נוספים בצפון אמריקה, המספקים כיסוי רציף כשהמדינה ישנה. 15 סניפים פועלים ברחבי הארץ, מגובים בצוות מקצועי של 50 עובדים בשכר המנהלים את האופרציה המורכבת הזו. משרד העלייה והקליטה מממן יועצים מקצועיים בשפות רוסית, אמהרית, ערבית, צרפתית וספרדית למשך חמש שעות מדי יום בשעות אחר הצהריים והערב, אך ליבת הפעילות נשענת על אזרחים מן השורה, בני 25 ומעלה. השוק מקשיב היטב לרחשי הציבור, והתחושה הכללית במסדרונות היא של עייפות חומר. אזרחים רבים מנסים למצוא נחמה גם באמצעות שיחות עם מודלי בינה מלאכותית כמו צ'אט ג'י-פי-טי או ג'מיני, אך אלגוריתמים אלו מתקשים לספק את העוגן האנושי הנדרש ברגעי שבירה אמיתיים.
דוד קורן, מנכ"ל הארגון ששימש בתפקיד בין השנים 1998 ל-2005 וחזר לכיסא הניהול ב-2011, מנתח את המצב במונחים של קריסת תוחלת. קורן, המחזיק בתואר ראשון בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה ופועל כחבר הנהלה פעיל בקואליציית הטראומה הישראלית, מזהה כי הציבור תמחר מראש מלחמה קצרה של מספר חודשים. המפגש עם מציאות של מלחמת התשה הנמשכת שלוש שנים יצר שבר עמוק. תחושת הבדידות בקרב האוכלוסייה הכללית זינקה מ-28 אחוזים בשנה הראשונה ל-41 אחוזים מסך הפניות בשנה השלישית. אנשי המילואים מוצאים את עצמם לכודים בדלת מסתובבת של גיוסים ושחרורים, מציאות שמרסקת עסקים קטנים, קוטעת קריירות וזורעת חוסר יציבות בתא המשפחתי. חוסר הוודאות מכה בעוצמה בילדים ובבני נוער, בעוד מבוגרים מעל גיל 25 סוחבים עמם עייפות רגשית שהחלה להצטבר עוד בימי סגרי הקורונה. הציטוט הרשמי של קורן מתאר היטב את המצב: "מאחורי כל קריאה לעזרה עומד אדם המתמודד עם כאב, אובדן, חרדה, בדידות או שחיקה, ולעיתים שילוב של אלה."
התופעה של שגרת חירום, או פסאודו-שגרה כפי שמגדירים אותה בארגון, מייצרת אשליה אופטית עבור קובעי המדיניות. ד"ר שירי דניאלס, המנהלת המקצועית הארצית, מצביעה על הפער הדרמטי שבין תפקוד טכני לבין רווחה נפשית. רוב הציבור ממשיך ללכת לעבודה, לשלם מסים ולשלוח את הילדים למסגרות, אך התפקוד החיצוני הזה ממסך הצטברות מסוכנת של מועקה. בסביבה רווית איומים, המצוקה מחלחלת לאיטה ומתרגמת לקשיי זוגיות, שחיקה תעסוקתית ואובדן תחושת הביטחון הבסיסית. צעירים ששגרת חייהם התרסקה מדווחים על לחצים הנוגעים ללימודים אקדמיים, שירות צבאי ועתיד מעורפל, כאשר חלקם אף מעלים תוכניות הגירה בעקבות תחושת חוסר תוחלת. המערכת אינה מסוגלת לנטר כמה מאותן פניות מגיעות מאותם אנשים שוב ושוב, או לפלח את הנתונים לפי מגזרים ספציפיים, שכן כל השיחות מתבצעות תחת מעטה של אנונימיות מוחלטת, ולעיתים ממספרים חסויים.
המספרים המוחלטים שמציג הארגון אינם משאירים מקום לספק באשר לעומק הבור הפסיכולוגי שנפער בחברה הישראלית. הנתונים היבשים של ער"ן משקפים למעשה את מאזן החוסן הלאומי של ישראל בשנים האחרונות ומהווים תמרור אזהרה כלכלי וחברתי. מעבר לסטטיסטיקות מתגלה תמונה מורכבת של ציבור המתפקד תחת עומס חסר תקדים הדורש מענה מערכתי עמוק ויסודי. ללא השקעה ממשלתית מסיבית בתשתיות בריאות הנפש המחיר הכלכלי של פוסט-טראומה לאומית ימשיך לגבות קורבנות ולפגוע בפריון המשק הרבה אחרי שוך הקרבות.
