בשבוע האחרון, שוק האג"ח האמריקאי סיפק דרמה לא קטנה שמשפיעה ישירות על הכיס של כל מי שחולם לקנות דירה או למחזר משכנתא קיימת. משרד האוצר האמריקאי יצא בתוכנית רכישה חוזרת של איגרות חוב ממשלתיות בהיקף הצהרתי של שישה מיליארד דולר, במטרה ברורה לבלום את העלייה הבלתי פוסקת בתשואות. התקווה הייתה שהמהלך יזרים ביקושים לשוק, יעלה את מחירי איגרות החוב ויוריד את התשואות שלהן. בפועל, המציאות טפחה על פני המשקיעים. למרות המאמץ הממשלתי, התשואות על איגרות החוב המשיכו לטפס, כאשר התשואה על אג"ח ממשלתיות לעשר שנים חצתה שיא של שלוש שנים והתקרבה בצורה מסוכנת לרף של 5%. עבור רוכשי הבתים הפוטנציאליים, שחיכו לבשורות טובות מכיוון שוק המשכנתאות, התוצאה הייתה מאכזבת במיוחד. במקום לראות את הריביות יורדות, הם נאלצו לראות כיצד הריבית על משכנתא קבועה לשלושים שנה ממשיכה לזחול כלפי מעלה, ועל פי חלק מהדיווחים אף חצתה את רף ה- 7%.

כדי להבין למה זה קרה, צריך לצלול מעט לאופן שבו שוק איגרות החוב ושוק המשכנתאות שלובים זה בזה. באופן מסורתי, קיים פער של כ- 200 נקודות בסיס, שהן 2%, בין התשואה הממוצעת של איגרת חוב ממשלתית לעשר שנים לבין הריבית הממוצעת על משכנתא לשלושים שנה בארצות הברית. המשמעות היא שכל עלייה בתשואות האג"ח הממשלתיות מתורגמת כמעט באופן מיידי לעלייה יחסית בריבית המשכנתאות, אלא אם כן הפער בין השניים מצטמצם במפתיע. הניסיון של משרד האוצר לשאוב היצע מהשוק נועד ללחוץ את התשואות כלפי מטה ולתת למשכנתאות קצת אוויר לנשימה. אולם, הנתונים בשטח הראו תמונה הפוכה לחלוטין. סוכנות פרדי מאק דיווחה כי הריבית הקבועה למשכנתא לשלושים שנה עלתה ל- 6.76%, בעוד שסקרים עדכניים יותר של "מורטגייג' ניוז דיילי" כבר הצביעו על ריביות גבוהות מ- 7%.

שר האוצר האמריקאי, סקוט בסנט, לא נשאר חייב למבקרים ומיהר להגן על המהלך. בראיון שהעניק לתוכנית "וור רום" של האסטרטג השמרני סטיב באנון, דחה בסנט בתוקף את הטענות כי תוכנית הרכישה החוזרת נכשלה. לדבריו, כל השיח סביב כישלון הפעולה הוא פשוט חסר היגיון. בסנט הסביר כי הסיבה האמיתית לכך שהפעולה לא ייצרה את האפקט המקווה היא שהמשרד קיבל הצעות לרכישה חוזרת בהיקף של עשרה מיליארד דולר בלבד, לעומת כעשרים מיליארד דולר בדרך כלל, ומתוכן האוצר רכש בפועל רק כ- 5.2 מיליארד דולר של איגרות חוב ארוכות טווח. ההסבר שלו לכך היה פשוט: המשקיעים פשוט רוצים להחזיק באיגרות החוב ארוכות הטווח שלהם ולא ממהרים למכור אותן חזרה לממשלה, אלא אם כן המחיר זול במיוחד. מבחינתו של שר האוצר, הביקורת הנוכחית היא לא יותר מ"רעש רוקע", והוא הדגיש שבמהלך הקריירה הארוכה שלו הוא עשה את רוב כספו בדיוק על ידי התעלמות מרעשי רקע מסוג זה.

אבל אם תוכנית הרכישה לא נכשלה טכנית, מדוע השוק הגיב בצורה כל כך שלילית? התשובה נעוצה בשילוב של נתוני מקרו כלכלה קשוחים ואירועים גיאופוליטיים שטורפים את הקלפים. מתיו גרהאם, עורך "מורטגייג' ניוז דיילי", ייחס את העלייה בריביות לא רק לתגובת השוק לתוכנית הרכישה של משרד האוצר, אלא בעיקר לזינוק במחירי הנפט ולנתוני מדד המחירים ליצרן (PPI) שהתקבלו בקרירות רבה על ידי המשקיעים. כדי להבין את עומק הבעיה, חשוב להסתכל על הנתונים העדכניים: מדד המחירים ליצרן באוגוסט רשם עלייה של 0.4%. העלייה הזו הונעה במידה רבה מזינוק חד בעלויות האנרגיה, שכלל זינוק של 24.1% במחירי הסולר בחודש אחד בלבד. במקביל, מחירי הנפט הגולמי מסוג ברנט חצו את רף ה- 107 דולר לחבית. הזינוק הזה במחירי האנרגיה מיוחס במידה רבה למתיחות הגיאופוליטית וללחימה במסגרת העימות בין ארצות הברית לאיראן. גרהאם הסביר כי למרות שרכישות חוזרות של משרד האוצר יכולות באופן זמני להגביר את הביקוש ולהפעיל לחץ כלפי מטה על הריביות, ברגע שסכום הרכישה החוזרת נמוך מהצפוי, השוק מפרש זאת כביקוש נמוך מהצפוי, מה שמוביל באופן טבעי לעליית ריביות כאשר שאר התנאים נותרים זהים.

הלחצים האינפלציוניים הללו לא נעלמים מעיניו של הבנק המרכזי האמריקאי. המשקיעים מבינים כעת כי האינפלציה העיקשת, שמתדלקת את הזינוק בתשואות איגרות החוב, מחייבת פעולה מצידו של הפדרל ריזרב. בעקבות נתוני מדד המחירים ליצרן ועליית מחירי האנרגיה, ההסתברות שהפדרל ריזרב יעלה את ריבית הבסיס ברבע אחוז בפגישתו הקרובה זינקה ליותר מ- 70%. כל עוד הריביות לטווח קצר עולות והאינפלציה מסרבת להתמתן, התשואות על אג"ח לעשר שנים צפויות להישאר גבוהות, מה שמשאיר את נוטלי המשכנתאות בסביבת ריבית של קרוב ל- 7% ללא פתרון נראה לעין באופק הקרוב.

יש מי שרואה את המאמצים של משרד האוצר כראויים להערכה, אך רחוקים מלהיות מספיקים. אנתוני צ'אן, כלכלן ראשי לשעבר בבנק ג'יי פי מורגן צ'ייס, ציין כי המטרה של שר האוצר האמריקאי להוריד את התשואות הארוכות כדי להקל על מצוקת הדיור של משקי הבית היא מטרה חשובה, במיוחד על רקע הבחירות למחצית הקדנציה שמתקרבות. עם זאת, צ'אן לא חסך בביקורת ציורית ותיאר את רמת ההצלחה של המהלך כדומה למאמציו הכושלים של "ווייל אי קויוטי" ללכוד את "רואד ראנר" המהיר המוכר לכולנו מסדרת האנימציה. הבעיה האמיתית, לדבריו, עמוקה הרבה יותר מפעולות טקטיות בשוק האג"ח. שוק איגרות החוב משקף למעשה את ההתנגדות של הממשל לצמצם את החוב הפדרלי התופח. צ'אן הדגיש כי ללא תוכנית עבודה רצינית לחיסול הגירעון התקציבי הפדרלי, שעומד כיום על 2.1 טריליון דולר, פעולות זעירות של צמצום פיסקלי פשוט לא יעשו את העבודה. במקום להציג פתרונות לצמצום הגירעון, הרעיונות שנזרקים לאוויר בזירה הפוליטית רק מאיימים להגדיל אותו עוד יותר. צ'אן הצביע על הבטחתו של הנשיא דונלד טראמפ להעניק צ'ק על סך 5,000 דולר לכל אדם בוגר במידה והרפובליקנים יזכו ברוב גם בבית הנבחרים וגם בסנאט. הבטחת בחירות מסוג זה לא רק שלא תוביל לריסון פיסקלי, אלא תוסיף לגירעון סכום אדיר של 1.2 עד 1.35 טריליון דולר, שיתווסף לגירעון העצום הקיים ויכביד על כלכלת ארצות הברית.

למרות הרוחות הנגדיות, משרד האוצר מסרב להרים ידיים ומתכנן לרכוש בחזרה איגרות חוב נוספות לטווח של עשרים עד שלושים שנה בהיקף של לפחות ארבעה מיליארד דולר בשבועות הקרובים. שר האוצר בסנט עומד על שלו וטוען כי המאמצים המתמשכים שלו להרגיע את שוק איגרות החוב אינם קשורים כלל לבחירות למחצית הקדנציה. המטרה האמיתית, לטענתו, היא למנוע משברים כלכליים בארצות הברית הנובעים מהמלחמה מול איראן. לדבריו, האיראנים מנסים באופן אקטיבי לייצר בעיות כלכליות בארצות הברית, ותפקידו, כמי שמנווט את הכלכלה במהלך סכסוך כזה, הוא להבטיח שהשווקים יישארו יציבים. בסנט לא התרגש מהביקורת שהופנתה כלפיו וציין שאם כמה מהסוחרים שיושבים מול מסכי בלומברג אינם מרוצים ממה שהוא עושה, זו פשוט בעיה שלהם. המסר המרכזי שלו היה ברור: תשואות איגרות החוב מעולם לא היו במתאם גבוה כל כך למחירי האנרגיה. הכלכלה האמריקאית מתמודדת כיום עם זעזוע משמעותי בצד ההיצע, ולמרות התנודתיות בשווקים, בסנט בטוח לחלוטין שהמדינה תצלח את המשבר ותגיע לצד השני בטוחה ויציבה. השאלה הגדולה שנותרת פתוחה היא כמה זמן ייקח עד שרוכשי הבתים ירגישו את היציבות הזו גם בהחזר המשכנתא החודשי שלהם.