כלכלת ארצות הברית שלחה השבוע גלי הדף דרך השווקים הפיננסיים ברחבי העולם, לאחר שפרסום נתוני התעסוקה הרשמיים לחודש יולי חשף תמונה מדאיגה ושונה לחלוטין מזו שציפו לה האנליסטים. במקום להוסיף משרות חדשות למשק כפי שהעריכו המומחים, הכלכלה האמריקאית איבדה במפתיע 23,000 משרות במהלך החודש החולף. נתון זה עומד בניגוד חריף לתחזיות המוקדמות של הכלכלנים, אשר צפו תוספת חיובית של 85,000 משרות, והוא קוטע רצף של צמיחה, גם אם מתונה, בשוק העבודה. כדי להבין את גודל ההפתעה, יש להסתכל על המגמה השנתית. במהלך 12 החודשים שקדמו לפרסום הדו"ח, הממוצע החודשי של יצירת משרות חדשות עמד על 34,000. הירידה הפתאומית לטריטוריה שלילית מצביעה על שינוי כיוון מהותי, שעשוי להיות לו השלכות מרחיקות לכת על המדיניות הכלכלית של הממשל ושל הבנק המרכזי בחודשים הקרובים.

כאשר צוללים לתוך פרטי הדו"ח, מתגלה תמונה מורכבת של סקטורים הנמצאים במגמות מנוגדות. את עיקר החולשה בחודש יולי הוביל המגזר הציבורי. תעסוקת עובדי הממשלה והמדינה צנחה ב-53,000 משרות, נתון שהונע בעיקר מהתכווצות חדה ומשמעותית במשרות בתחום החינוך ברשויות המקומיות. ירידה זו הצליחה למחוק לחלוטין את הצמיחה החיובית, גם אם המתונה, שנרשמה במגזר הפרטי. המגזר הפרטי הצליח להוסיף 30,000 משרות בלבד, כאשר נקודות האור המרכזיות בו היו סקטור הבריאות וסקטור הבנייה, שהמשיכו להפגין יציבות מסוימת חרף תנאי המאקרו המאתגרים. סקטור הבריאות נוטה להיות חסין יותר למחזורי עסקים בשל הביקוש הקשיח לשירותי רפואה, בעוד שסקטור הבנייה עדיין נהנה מפרויקטים ארוכי טווח שכבר יצאו לדרך. עם זאת, ההלם האמיתי למשקיעים לא הגיע רק מנתוני חודש יולי עצמו, אלא מהעדכונים החדשים שבוצעו לנתוני החודשים הקודמים, אשר ציירו תמונה עגומה בהרבה של מצב הכלכלה ברבעון האחרון.

משרד העבודה האמריקאי, באמצעות הלשכה לסטטיסטיקה של עבודה, נאלץ לבצע תיקונים חדים כלפי מטה לנתוני התעסוקה של החודשים מאי ויוני. מספר המשרות שנוספו בחודש יוני תוקן מ-57,000 ל-20,000 בלבד. באופן דומה, נתוני חודש מאי נחתכו כמעט בחצי, מ-129,000 משרות ל-63,000 בלבד. המשמעות המצרפית של התיקונים הללו היא שבחודשיים אלו נוצרו 103,000 משרות פחות ממה שדווח והוערך תחילה. כאשר נתונים מתוקנים בדיעבד בסדרי גודל כאלה, הדבר פוגע באמינות המודלים הכלכליים ומקשה על מקבלי ההחלטות לקבוע מדיניות מדויקת בזמן אמת. הבנק המרכזי מוצא את עצמו מנווט בערפל כאשר הנתונים משתנים באופן כה קיצוני רטרואקטיבית, והתיקונים העמוקים מעידים על כך שהחולשה בשוק העבודה אינה תופעה נקודתית של חודש יולי, אלא מגמה מתמשכת שהחלה כבר באביב.

למרות אובדן המשרות והתיקונים השליליים, הדו"ח הכיל נתון אחד שנראה במבט ראשון כפרדוקס. שיעור האבטלה הרשמי בארצות הברית ירד מעט ל-4.1%, זאת לעומת תחזיות שצפו כי הוא יישאר ללא שינוי ברמה של 4.2% שאפיינה את חודש יוני. כיצד ייתכן שהמשק מאבד משרות אך שיעור האבטלה יורד? התשובה טמונה בנתון קריטי אחר והוא שיעור ההשתתפות בכוח העבודה. מדד זה, הבוחן את אחוז האנשים בגיל העבודה שמועסקים בפועל או מחפשים עבודה באופן פעיל, רשם ירידה קלה ל-61.4%. מדובר ברמה נמוכה היסטורית המרחפת סביב שפל של 50 שנה, אם מוציאים מהמשוואה את התקופה החריגה של תחילת מגפת הקורונה. מאות אלפי עובדים פשוט נטשו את שוק העבודה וחדלו לחפש תעסוקה. מדיניות הגירה נוקשה שהוביל ממשל טראמפ השפיעה עמוקות על היצע כוח האדם, ותעשיות רבות שנשענו בעבר על עובדים זרים מוצאות את עצמן בפני מחסור בידיים עובדות, מה שתורם לצמצום במספר המועסקים הכולל במשק. כאשר אדם מפסיק לחפש עבודה, הוא כבר אינו נספר כמובטל בסטטיסטיקה הרשמית, מה שמסביר את הירידה המלאכותית בשיעור האבטלה.

עבור המשקיעים בוול סטריט, הנתונים הללו מהווים כלים חיוניים להערכת המסלול העתידי של הריבית בארצות הברית. בחודשים האחרונים התנהל דיון סוער בשאלה האם הבנק המרכזי יבחר להעלות שוב את עלויות האשראי וההלוואות בהמשך השנה. המטרה של העלאת ריבית כזו הייתה אמורה להיות ריסון לחצי אינפלציה מחודשים, אשר הונעו בעיקר מעלויות אנרגיה גבוהות. התיאוריה הכלכלית גורסת כי העלאת ריבית מייקרת את הכסף, מקטינה את הביקושים ובכך בולמת את עליות המחירים, אך מנגד היא גם מסתכנת בהכבדת הנטל על העסקים, פגיעה בשוק העבודה והאטת הפעילות הכלכלית הרחבה. נתוני התעסוקה החלשים של יולי מספקים כעת תחמושת משמעותית למתנגדי העלאות הריבית ומאלצים את מקבלי ההחלטות לחשב מסלול מחדש.

התגובה של השווקים הפיננסיים לדו"ח הייתה מיידית והמחישה את התופעה המוכרת שלפיה נתונים חלשים לכלכלה הריאלית מתורגמים לאופטימיות בבורסה. החוזים העתידיים על מדדי המניות המרכזיים בארצות הברית רשמו עליות שערים מיד לאחר פרסום הדו"ח. המשקיעים מעריכים כעת בסבירות גבוהה כי הקריאה החלשה תשכנע את בכירי הפדרל ריזרב לגנוז לחלוטין את התוכניות להעלאת הריבית. ריבית נמוכה יותר הופכת את ההשקעה במניות לאטרקטיבית יותר בהשוואה לאפיקים סולידיים. במקביל לעליות בשוק המניות, נרשמה ירידה בתשואות של איגרות החוב הממשלתיות, אשר נעות לרוב ביחס הפוך למחירי האיגרות ומשקפות את ההערכה המחודשת כי עלויות המימון צפויות לרדת בעתיד הנראה לעין.

אנליסטים בכירים בחברת המחקר וייטל נולדג' תיארו את הדו"ח במילים חריפות וציינו כי מדובר בנתונים נוראיים למדי. עם זאת, הם הדגישו כי נקודת האור עבור שוק המניות בטווח הזמן המיידי היא שההשלכות של הדו"ח נוטות בבירור לכיוון של מדיניות מוניטרית מקלה, שצפויה לדחוף את תשואות איגרות החוב כלפי מטה ולספק רוח גבית לשוקי המניות. יחד עם זאת, הם מזהירים מפני הדילמה העצומה שניצבת כעת בפני הפדרל ריזרב. הבנק המרכזי מוצא את עצמו לכוד כאשר מצד אחד שוק התעסוקה מפגין סימני חולשה ברורים הדורשים תמיכה בדמות ריבית נוחה, ומצד שני האינפלציה נותרת עיקשת ומצריכה מדיניות מרסנת. תרחיש זה מעלה שוב את החשש מפני תופעת הסטגפלציה, מצב שבו סטגנציה כלכלית ואבטלה פוגשות אינפלציה גבוהה, מה שהופך את הכלים המסורתיים של הבנק המרכזי לבעייתיים במיוחד. החודשים הקרובים יהיו קריטיים עבור קובעי המדיניות שיצטרכו לנווט בזהירות רבה כדי לשמור על שיווי משקל עדין בין יציבות מחירים לבין תעסוקה מלאה.