מגמה מחודשת של נטילת הלוואות שוטפת את שוק החיסכון הישראלי, וליתר דיוק את אפיק קרנות ההשתלמות, שנחשב לאחד המכשירים הפיננסיים האהובים והמשתלמים ביותר. נתונים עדכניים מצביעים על כך שלאחר תקופה ממושכת שבה החוסכים נרתעו מלקחת אשראי על חשבון הקרנות שלהם, חל מהפך דרמטי. היקף ההלוואות שניטלו מקרנות ההשתלמות במסלול הכללי רשם זינוק חד של 27.5% בתוך שנה אחת בלבד, וטיפס לסכום כולל של קרוב ל-10 מיליארד שקלים. הלוואות אלו מהוות כיום כ-4.2% מסך הנכסים המנוהלים במסלול זה, שהוא המסלול המרכזי והגדול ביותר, המנהל לבדו סכום אדיר של 231 מיליארד שקלים.
כדי להבין את פשר התנודה החדה, יש לצלול למערכת השיקולים של החוסך הישראלי, שפועל בסביבה כלכלית מורכבת של יוקר מחיה גואה, שכר שאינו מדביק את האינפלציה, ומחירי דיור ושכירות מאמירים. מנגד, קרנות ההשתלמות רשמו ביצועים יוצאי דופן בשנים האחרונות. הודות לעליות שערים חדות בשוקי המניות בישראל ובארצות הברית, רשמו הקרנות הגדולות תשואה ממוצעת מרשימה של 44.3% בשלוש השנים האחרונות. כאשר משלבים את התשואות הגבוהות עם היתרון המובנה של קרן ההשתלמות – פטור מלא ממס רווחי הון בעת משיכת הכסף לאחר שש שנים (או שלוש שנים במקרים מיוחדים כמו יציאה לפנסיה) – הרי שפדיון הקרן לטובת כיסוי הוצאות שוטפות הופך לצעד בעייתי ובלתי כלכלי בעליל.
בדיוק בנקודת החיכוך הזו שבין הצורך המיידי במזומן לבין הרצון לשמר את החיסכון הרווחי והפטור ממס, נכנס מנגנון ההלוואות על חשבון הקרן. הגופים המוסדיים, המנהלים את כספי החוסכים, החלו לעודד מודל זה כבר בסוף העשור הקודם, מתוך הבנה שהוא מייצר מצב של רווח הדדי (Win-Win). מבחינת בתי ההשקעות וחברות הביטוח, מתן ההלוואה הוא כלי אסטרטגי מצוין לשימור הלקוח ומניעת נדידתו למתחרים או פדיון הכספים. עבור החוסך, הקרן משמשת כבטוחה חזקה ויציבה, המאפשרת לו לקבל הלוואה בתנאים חסרי תקדים, שבמקרים רבים עמדה על ריבית של פריים פחות חצי אחוז. פער זה, בהשוואה להלוואה בנקאית רגילה לכל מטרה שמתומחרת לרוב סביב פריים פלוס 3%, מתורגם לחיסכון ישיר של אלפי שקלים בשנה בתשלומי ריבית.
התנודתיות בהיקף ההלוואות משקפת כמו מראה את תוואי הריבית במשק. בסוף שנת 2020, בעידן של ריבית אפסית, עמדו ההלוואות על 6 מיליארד שקלים, והיוו 5.2% מההון המנוהל. משם החל טיפוס מהיר, עד לשיא של 10.7 מיליארד שקלים בתחילת שנת 2023, המהווים 6.2% מנכסי הקרנות. אולם, גל העלאות הריבית האגרסיבי מצד בנק ישראל במהלך 2022 ו-2023, שהקפיץ את הריבית במשק עד ל-4.75%, טרף את הקלפים. ההלוואות, שכמעט כולן צמודות לריבית הפריים, התייקרו משמעותית והפכו לפחות אטרקטיביות, מה שהוביל לצניחת היקפן עד לשפל של 7.7 מיליארד שקלים באפריל 2025 – 3.5% בלבד מסך הנכסים.
נקודת המפנה הנוכחית החלה כאשר בנק ישראל שינה כיוון והחל להוריד את הריבית. מאז תחילת 2024 בוצעו ארבע הפחתות ריבית מצטברות בשיעור של 1%, והריבית התייצבה על 3.75%. מהלך זה החזיר מיד את החוסכים לשוק ההלוואות, והוביל לצמיחה של 2.1 מיליארד שקלים בהיקף האשראי, הקפיצה השנתית השנייה בגודלה מאז היציאה ממשבר הקורונה ב-2021. הצמיחה בהיקף ההלוואות ל-4.2% מהנכסים התרחשה במקביל לגידול מהיר בשווי הנכסים המנוהלים עצמם, שניזונו מהפקדות שוטפות ומתשואות חיוביות בשוקי ההון.
מפת ההלוואות בין הגופים המוסדיים השונים מציגה גישות עסקיות מגוונות. בית ההשקעות מור מוביל את הענף עם תיק הלוואות של כמעט 2.2 מיליארד שקלים, המהווים 8% מנכסיו במסלול הכללי. נתון זה משקף אסטרטגיה מובהקת הרואה בהלוואות לעמיתים חלופת השקעה מועדפת על פני שוק איגרות החוב. אלטשולר שחם, שלאחר הפסקה קצרה חזרה במלוא המרץ לשוק האשראי, מחזיקה בתיק של כ-1.9 מיליארד שקלים (6.3% מהנכסים). מיטב, המנהלת את קרן ההשתלמות הגדולה בישראל, העמידה הלוואות בהיקף של כ-1.3 מיליארד שקלים. מנגד, בתי ההשקעות ילין לפידות ואנליסט שומרים על חשיפה מינימלית של כאחוז בודד מהנכסים, מתוך תפיסה שהמיקוד צריך להישאר בניהול השקעות טהור ולא במתן אשראי צרכני.
