השבוע החולף היה דוגמה ומופת למצב הבורסה בישראל המידרדרת מדחי לדחי. מחזור המסחר היה מתחת לממוצע החודשי אך למעלה מכך בלט חוסר העניין של משקיעים גדולים בשוק עת המדד מתנהל בטווח של נקודות בודדות, וכל זאת בזמן שהעולם מגיב לחדשות, נתונים וחוזים. מחזור המסחר היום (ראשון) שעמד על 370 מליון ₪, מחזור שפעם אפיין את מניות [BstockB="629014"] טבע [/BstockB] או [BstockB="281014"] כיל [/BstockB] בלבד, מוכיח כי הסוסים כבר ברחו מהאורווה ושמים פעמיהם לוול סטריט ולאפשרויות השקעה אחרות.

באיחור של כשלוש שנים התעוררה הבורסה והחליטה להאריך את שעות המסחר אך גם כאן באו לברך ויצאו מקלל: ציינו לא פעם כי יש להאריך את המסחר במעט לשם חפיפה, לבטל את ראשון ולבצע חצי יום מסחר בשישי וכל זאת במקביל לצעדים אופרטיביים יותר. בפועל, הבורסה החליטה להאריך את המסחר בשעה (למה שעה ולא חצי שעה או שעה וחצי?), לאחר במעט את הפתיחה, להפסיק את המסחר באג"ח מוקדם יותר (למה? לדירקטוריון הבורסה התשובות), לקצר את ראשון (שוב, לשעה שרירותית) ועוד "כוכביות". נדמה כי בבורסה יושבים אנשים שמעולם לא סחרו בה. ראשית, הדבר יעלה את מחזור המסחר רק במעט – עוד שעת מסחר חופפת תתן לאלגוטרייד אפשרות ארביטראז" משמעותית בדואליות ובכך יגדל המסחר להערכתנו (בהנחת ממוצע 850 מליון) בעוד 100 מליון ₪. לא תהיה השפעה על מניות השורה השניה והשלישית, בטח לא על האג"ח שנותר ללא שינוי וכמובן שלא בנגזרים. שנית, הנהלת הבורסה לוקחת את אותה העוגה ופורסת אותה ליותר חתיכות, קרי חתיכה יותר קטנה לכל שעה. אם התרגלנו למסחר "ערני" בשעות הבוקר ובשעות הצהריים, יודע כל סוחר כי כעת אין משמעות אמיתית למסחר המוקדם, ולכן ניתקל במסחר חסר משמעות עד לשעת המסחר האחרונה. כפועל יוצא, משמעות החוזים, והנתונים תקטן ומרבית הפעולות ירוכזו בשעת מסחר בודדת: התנודתיות תעלה, תרחישי הבטחונות יעלו מעבר לדרוש, רמת הספקולטיביות בשוק המניות תגדל והקורלציה לעולם דווקא תקטן. כיוון שאין מסחר באג"ח (שוב, למה זאת ?!), נקבל גאפים בסדרי גודל של אג"ח, ובהתחשב בעובדה כי המחזור בניירות אלה לא יגדל הפרשי BID-ASK יתרחבו. שלישית, המסחר בנגזרים – עד היום איננו מבינים מדוע המסחר הוארך משעה 16:30 ועד 16:40 (הנהלת הבורסה לא מוצאת לנכון להתיחס לעניין). כעת, משהמסחר במניות יתעכב במעט הרי שכחצי שעה לא יקבע יציג מה שמוביל למסחר ספקולטיבי מוקדם ארוך מהרגיל. כיוון שהחוזים בשעת הבוקר אינם יציבים הרי שתיתכן תנועה ערה בין גבוה-נמוך וכל זאת בזמן שלאיש אין היכולת האמיתית לקבוע בדיוק את מיקום המדד. המסחר החופף מול וול סטריט יוביל לעיתים קרובות לתנועות חדות ומנוגדות למהלך היום, מה שכמובן ייקר את הפרמיה ויבטל לחלוטין את אלמנט ההגנה בהשקעה זו. אין לטעות, הדבר ישרת את הבורסה ויזרים קהל מהמרים נוסף בדיוק כפי שהם מכוונים עם אותן אופציות שבועיות אך בדב בבד יבריח את מבצעי ה coverd המהווה כלי בסיסי כמעט בכל שילוב מניה-אופציה.
וישנו עניין נוסף וחמקמק שאינו מוצא ביטויו בהיקפים, שעות וניירות – מסורת. בניויורק [BstockB="662577"] פועלים [/BstockB] כבר עשרות שנים ברצף ללא שינוי וללא הפתעות. כך גם נהוג באירופה, וזהו המצב התקין עד כדי כך שאני מתקשה לחשוב על בורסה גם אם בתחילת דרכה בה החליפו תדירות את שעות המסחר. מביט מבחוץ משקיע זר ורואה שלושה שינויי שעות בשלוש שנים ללא בטחון שמחר לא תיסחר הבורסה מחוץ לשעות המסחר שלו; העלאת מס אחת לחמש שנים בממוצע; שינויים רגולטורים תכופים ועוד רעות וכל זאת על רקע חבית נפץ בטחונית קבועה ומחזור של מנייה זניחה בוול – למה לו בורסה ישראל עכשיו כשכל העולם פתוח בפניו?
הפתרון הוא פשוט: דחיית פתיחת המסחר ל 10:00 במקביל לפתיחה באירופה, מסחר עד שעה 17:00, ביטול שוני בין הניירות (כולם נסחרים מפתיחה ועד נעילה ללא הבחנה בין מניות, מניות יתר, אופציות, אג"ח,...) וביטול ראשון וקיום חצי יום בשישי (בו כבר מתקיים ממילא מסחר דולר-שקל). אין לי ספק שעוד נגיע לפתרון זה אבל כנראה שיטת הסלאמי הכה אהובה בישראל תצמק עוד ועוד את המחזורים בטרם נגיע לנחלה.

בינתיים, פברואר בקרנות הנאמנות חתם בגיוס עתק של למעלה מ 2 מיליארד ₪, והפך לחודש פברואר הטוב מזה שנים. ללא ספק הציבור ער לדשדוש המתמשך בת"א אלא שהריבית דוחפת אותו לחיפוש אלטרנטיבה וכיוון שאפיקי הנדל"ן הולכים ומצטמצמים כל שנותר הוא שוק ההון המקומי. הדשדוש משרת את שחקני המעוף בלבד שלא ביצעו בשבוע החולף אף לא שינוי או תיקון בודד ובעיקר מביטים מהצד במה שאמור להיות חודש ארוך בתנודתיות גבוהה ומצטייר כהיפך הגמור. אין ספק כי המרחק מפקיעה מבטיח עוד ימים סוערים החודש אבל כיוון ששבוע הפקיעה יוצא מייד לאחר חג הפסח הרי ששאיפתנו היא להימנע כליל מכניסה לשבוע הפקיעה . הגבולות זהים לחלוטין לשבוע הקודם: גבול תחתון ברמת 1165; גבול עליון ברמת 1250; פקיעה אופטימלית סביב 1180-1200.

ברמת המקרו, החלטת בנק ישראל להותיר את הריבית על כנה, על אף הצפי המוקדם, מפתיעה למדי. אין זה ממנהגו של פישר שלא לתמוך בבנקים בעת האטה אך אין ספק כי הנגיד מודע לנתונים שהתפרסמו יומיים מאוחר יותר בדמות הזינוק שרשם חוב המשכנתאות ב 2012 ל 269 מיליארד ₪. 15% ירידה ארצית ממוצעת – זה כל הדרוש בכדי להכניס את מערכת הבנקאות הפיננסית המקומית לסחרור, ולכן להערכתנו המפקח ידרוש מהבנקים הגדלת הלימות ההון פעם נוספת בכאחוז. ב 2013 כפי שהערכנו בתחזית השנתית יאבד שוק הנדל"ן גובה אך השאלה בעינה עומדת ביחס לשיעור אותה ירידה. לאור הדברים, אין כרגע מגזר בו בולט עיוות המחירים הבועתי יותר מאשר הבנקים והדברים אמורים גם בהשוואה למגזר הסלולר החבוט שלפחות נסחר בשוויו הריאלי.

החלטת הנגיד, לצד המגמה העולמית הובילו לכדי מסחר תנודתי במיוחד בדולר – שקל. חציית רף ה 3.7 המשך ישיר בעליה של 1% וירידה נוספת לרמת התמיכה. זוהי עצירה יותר מאשר שינוי ולכן שבירת ה 3.7 הינה עניין של זמן ולא מעבר. בדולר – אירו אנו ממשיכים להחזיק בשורט על המטבע האירופאי שחזר כעת לנקודת בסיס השורט. רק שבירה של 1.27 תוביל למהלך [BstockB="351015"] חד [/BstockB] וזאת יתרחש לא בימים הקרובים אלא יצריך המתנה לנתוני מקרו מפתיעים לרעה.

בשוק הסחורות, השורט על הנפט נכנס לפעולה אך עדיין סטית התקן מוכיחה כי לא החל מהלך הירידות המתבקש. אנו יותר בתרחיש דשדוש סביב 90$ לחבית מאשר במגמה רציפה וקרוב לוודאי כי גם בגיזרה זו נצטרך להמתין כשבוע נוסף לנתון המלאים בטרם יתפתח מהלך.
מעניין מכך, ומשליך על שוק המניות היה אובדן הגובה של הזהב. חוסר היכולת להתבסס מעל רמת 1600$ לאונקיה, או אם תרצו ההתבססות מתחת ל 1600 מוכיחה כי המתכת טרם אמרה את המלה האחרונה במגמת הרידה וכי עדיין יש לשמור מרחק מהשקעה זו.

אירופה המשיכה השבוע להתנהל בתנודתיות ערה ובדרמה רבה אך שמרה על כוחה ובסה"כ חתמה שבוע ברמות הבסיס. לרגע היה הנדמה כי הבחירות באיטליה יכולות להוביל למהלך ירידות [BstockB="351015"] חד [/BstockB] אבל האדישות בוול סטריט הרגיעה מהר את המשקיע האירופאי שבחר כרגיל להתעלם מחדשות מהותיות והתרכז ביבשת לא לו. הדברים אינם כה פשוטים ובחירה של ברלוסקוני תוביל בהכרח למכה ניכרת למדדים המובילים. לא פעם התבטא האחרון כי איטליה מפסידה יותר ממרויחה מהשארותה באיחוד ועצם אחוז התמיכה בו מוכיחה כי קיים נתק בין המנהיגים המוכנים "להתאבד" בכדי להישאר מאוחדים ובין האזרחים שנוחלים אכזבה עיקשת מחלום האיחוד. מהלך שכזה, גם אם יבחר, יארך שנים ולא חודשים ולכן אין לחשוש ממנו בטווח המיידי אך הוא בהחלט מהווה תזכורת לאפקט דומינו פוטנציאלי. כאנקדוטה, אוסיף כי הכלכלה הטורקית רושמת צמיחה מדהימה והישגים יוצאי דופן. דרכה של הכלכלה מעלה סלולה ורק דבר אחד יכול להגבילה היא משאת נפשם של הטורקים – הצטרפות לאיחוד...
ובכל זאת, לאיטלקים יש בהחלט על מה לבוא טרוניה. נתוני האבטלה בגוש האירו רשמו שיא חדש בינואר ונקבעו בשיעור של 11.9%. אחוז האבטלה יוצא הדופן עלה בכל המדינות המובילות ולכן אין כאן "האשמת" עיוות מצד ספרד בלבד אך הוא מסביר את כעס האיטלקים עת האבטלה נסקה במדינה לשיעור של 11.7% ושיא של 21 שנה, הרבה מעבר לציפיות. רק בשנתיים האחרונות נוספו כשני מליון מובטלים למשק האיטלקי ואלמלא פעילות הועדים החזקים סביר כי מספר זה היה מוכפל. במדינה יצרנית כאיטליה, להבדיל יוון או פורטוגל, אין זה עניין של מה בכך והגרמנים מביטים במראה ורואים השתקפות (מעומעמת) של עצמם בשלהי 2013.

אסיה שומרת על המגמה הכללית: ירידות במרבית השווקים, עליות בניקיי. המגמה תימשך כל עוד הצהרות הממשלה ביפן על תמיכה אינסופית תימשכנה אבל דווקא הצד השני במשוואה מעניין: מדד מנהלי הרכש הידוע באמינותו רשם ירידה ל 50.4 ומעיד כי קצב הייצור בסין הולך ומאט עד כדי שיעורו הנמוך מזה ארבעה חודשים. סין הולכת והופכת איטית, כבדה ואפורה ואינה רושמת את שיעורי הצמיחה המצופים ממנה ולכן כל התאוששות באסיה הינה זמנית כל עוד הענק נסוג ובהתאם השמירה על העדפת ארה"ב ואף אירופה על פני השקעה במזרח.

בארה"ב, חוינו השבוע שתי הפתעות. הראשונה, אותה חזינו במלואה, היא כי לא תהא הסכמה בין הצדדים וכי הקיצוצים יכנסו לתוקפם. לא אמנה שוב את הסיבות להערכות שהתאמתו (סקירה קודמת) אך הדבר מוכיח את חוסר היכולת של השלטון לתפקד וזה הקדימון לקראת הצוק הפיסקאלי שכזכור נדחה ולא בוטל.
ההפתעה השניה הגיעה דווקא מכיוון המשקיעים – אדישות מוחלטת. הפעם איני סבור כי המשקיעים יצליחו להתעלם מכך ולהערכתנו מדובר יותר במשאלת לב לפשרה מהירה מאשר בהפנמת הנתונים, שתוביל להכבדה על המדדים בחלקו הראשון של השבוע.
מה שכלל לא הפתיע, היתה התיחסותו של ברננקי להפסקת תכנית התמריצים בעומדו מול הקונגרס. אם הערכנו שמדובר היה בבלון ניסוי ולא מעבר הרי שהנגיד אישרר זאת במיידי עת הדגיש כי "הסיכונים בתכנית התמריצים פחותים לעומת היתרונות שבקידום כלכלה חזקה ויצירת עוד מקומות עבודה". לא התווספו מקומות עבודה, הכלכלה האמריקנית אף לא התקדמה כלל בשנה האחרונה אבל המשקיעים קיבלו את ליתרת ההרגעה שלהם מה שהוביל לעליה ולסתימת הגולל על מהלך יורד עוד בטרם החל.
למשקיעים היה גם קל להתעלם בשבוע החולף מהשפעת הקיצוצים, כיוון שבסה"כ הנתונים נטו לחיוב: הזמנות מוצרי בני קיימא טיפסו, מכירות הבתים בהמתנה זינקו ב 4.5% וההוצאה גדלה (אע"פ שההכנסה קטנה – ארה"ב במיטבה). אלמלא נתוני האבטלה עוד ניתן היה לחשוב כי יש בדברי ברננקי אלא שהכל מתחיל ונגמר בעובדה כי חלק ניכר מהאמריקנים אינם עובדים וחלק לא פחות קטן עובדים במשרה חלקית או התיאשו כליל מחיפוש עבודה. הנתונים המתפרסמים נוגעים לשכבה דקה ואינם מייצגים נאמנה את כלכלת ארה"ב ואילו הקיצוצים הצפויים, על אף שרק חלקם הקטן ישפיע על האוכלוסייה, פוגעים בדיוק באותה השיכבה ולכן ההערכה כי החצי הראשון בשבוע יעמוד בסימן הקיצוצים והנגזר מכך ביחס ליכולת הקונגרס למצוא פתרון בנושא כלכליים בוערים.

מניות ומגזרים

• לאור הדשדוש המוחלט במדד, כמו גם ביתר המדדים בעולם אין מקום לשינויי המלצות.

שבוע טוב ומוצלח !