חטיבת המימון והאשראי באגף החשב הכללי במשרד האוצר פועלת כזרוע הביצועית האחראית על ניהול תזרים המזומנים של מדינת ישראל, הבטחת הנזילות וניהול החוב הממשלתי בהיקף של למעלה מטריליון שקלים. החטיבה אמונה על תכנון והוצאה לפועל של גיוסי ההון בשווקים המקומיים והבינלאומיים, תוך אופטימיזציה של עלויות הריבית וניהול סיכוני מחזור החוב לטווח הארוך. תפקידה המרכזי של החטיבה, כפי שמגדיר זאת גיל כהן, סגן בכיר לחשב הכללי ומנהל החטיבה ב-21 השנים האחרונות, הוא "קודם כל להביא את הכסף לדאוג שיהיה מספיק כסף בחשבון הבנק של מדינת ישראל". החטיבה פועלת מול גופים מוסדיים, בנקים בינלאומיים וחברות הדירוג כדי לשמר את ערוצי המימון של המדינה פתוחים בכל עת, ובמיוחד בעתות משבר.

מאז פרוץ אירועי השביעי באוקטובר, נדרשה מדינת ישראל לגייס סכום חסר תקדים של כ-700 מיליארד שקל כדי לממן את הוצאות המלחמה ולהבטיח את המשך תפקוד המשק. המשימה המורכבת הזו התבצעה בסביבה מאקרו-כלכלית מאתגרת שכללה עלייה בגרעון, הורדות דירוג אשראי מצד שלוש החברות הגדולות ועלייה בפרמיית הסיכון של המדינה בשווקים העולמיים. למרות הטלטלה הגאופוליטית, המדינה הצליחה לשמר יציבות פיננסית בזכות אסטרטגיה המשלבת הישענות על שוק מקומי עמוק יחד עם גמישות תפעולית בשווקים הבינלאומיים. עמוד השדרה של הגיוס הישראלי הוא השוק המקומי השכיר, המספק כ-85% מצרכי המימון של המדינה. השוק הישראלי נחשב למיוחד במינו בעולם המערבי בשל שיעורי החיסכון הגבוהים ומודל הפנסיה המבטיח הזרמת כספים קבועה לאגרות חוב ממשלתיות. כבר בימים הראשונים למלחמה, למרות אווירת ההלם בשווקים, הוחלט להמשיך בהנפקות השבועיות הקבועות בימי שני כדי לשדר ודאות למשקיעים, ואף להכפיל את קצב הגיוס השבועי בהתאם לצורך המיידי במזומנים.

הביקושים בשוק המקומי נותרו חזקים לאורך כל תקופת הלחימה, כאשר יחס הביקוש לעומת ההיצע במכרזים עומד על ממוצע של פי 4 עד פי 5. נתון זה מעיד על אמון גבוה של המוסדיים המקומיים ביכולת ההחזר של המדינה, גם כשהתשואות עלו בחדות. במקביל לשוק המקומי, חטיבת המימון הפעילה בנחישות את ערוצי המימון הבינלאומיים המהווים כ-15% מסך הגיוסים. בשבועות הראשונים למלחמה, כאשר השוק הציבורי הגלובלי היה תנודתי מדי עבור הנפקה רחבה, פנתה המדינה למסלול של הנפקות פרטיות (Private Placements) המותאמות אישית לצרכי משקיעים מוסדיים גדולים בעולם. בדרך זו בוצעו למעלה מ-20 הנפקות פרטיות במטבעות שונים כמו דולר, אירו ויין, תוך ניהול משא ומתן ישיר עם קרנות ובנקים בינלאומיים שזיהו הזדמנות כלכלית בתשואות הגבוהות של ישראל.

זרוע נוספת ששיחקה תפקיד קריטי היא ארגון ה"בונדס", המגייס חוב מיהדות התפוצות וממדינות בארה"ב. גיל כהן מציין כי "הארגון הזה היה לו יעד שנתי של מיליארד דולר הוא גייס תוך כמה שבועות עוד מיליארד דולר", מה שממחיש את האנטי-מחזוריות של הארגון ואת תרומתו לנזילות המדינה ברגעי משבר. מעבר לגיוס המיידי, המדינה מקפידה על ניהול סיכונים שמרני המתבטא ב"מטריצת סיכון" מהבולטות לחיוב בעולם. יחס מחזור החוב (Rollover Ratio) נשמר ברמה נמוכה של 8% עד 10%, ואורך החוב הממוצע הוארך לאורך השנים לכ-9 שנים. מדיניות זו מונעת מצב שבו המדינה נאלצת למחזר סכומי ענק בשנה אחת, מה שמקטין את התלות בתנודות הריבית לטווח קצר ומחזק את חוסנה של המדינה מול חברות הדירוג.

בזירה של דירוג האשראי, ישראל חוותה הורדות מצד מודי'ס, S&P ופיץ', כאשר מודי'ס אף הורידה את הדירוג בשתי דרגות לרמה של Baa1 (טריפל B פלוס). למרות ההפתעה מהדרסטיות של חלק מהחלטות הדירוג, בחטיבת המימון מדגישים כי הנתונים הכלכליים הבסיסיים של ישראל נותרו חזקים: יחס החוב-תוצר עומד על פחות מ-70%, נתון טוב משמעותית ממדינות אירופיות רבות, ויתרות מטבע החוץ בבנק ישראל גבוהות מאוד ומבטיחות את יכולת החזר החוב החיצוני. בנוסף, רפורמות מבניות בשוק ההון, כמו המעבר מאיגרות חוב מיועדות למנגנון של הבטחת תשואה (5.15% צמוד), הגדילו את הסחירות בשוק האג"ח הממשלתי ואפשרו למדינה גמישות רבה יותר בניהול החוב השוטף.

היכולת לגייס מאות מיליארדים בזמן מלחמה אינה מובנת מאליה והיא תוצאה של תחזוקה ארוכת שנים של קשרים עם משקיעים ושמירה על משמעת פיסקלית. מנועי הצמיחה של המשק הישראלי, ובראשם מגזר ההייטק שהוכיח עמידות גבוהה, מהווים את הבסיס עליו נשענת האסטרטגיה של חטיבת המימון בבואה לשכנע את העולם כי ישראל היא יעד השקעה בטוח לטווח ארוך. האתגר המרכזי העומד כעת לפתחה של המדינה הוא שימור ערוצי המימון הפתוחים והתמודדות עם הוצאות הריבית הגדלות, תוך חתירה לחזרה למסלול של צמיחה והורדת יחס החוב-תוצר בשנים הבאות. ניהול החוב הלאומי בעידן הנוכחי דורש שילוב בין מקצועיות פיננסית קרה לבין הבנה עמוקה של הדינמיקה הגאופוליטית, במטרה להבטיח שקופת המדינה תישאר מלאה גם בתרחישים הקיצוניים ביותר.