התחרות החריפה על הלבשת נבחרות הכדורגל הלאומיות לקראת גביע העולם של פיפ"א בשנת 2026 התבררה כאגרסיבית ומותחת כמעט כמו המתרחש על כרי הדשא עצמם. הטורניר, שכלל לראשונה מתכונת מורחבת של 48 נבחרות, ייצר את זירת ספקיות הביגוד הגדולה ביותר בהיסטוריה של התחרות. ניתוח נתוני שוק חולצות הנבחרות חשף כי שלוש ענקיות הלבשת הספורט הגלובליות – אדידס, נייקי ופומה – ביססו את מעמדן והפכו את המונדיאל למגרש משחקים כמעט בלעדי של שלושה מותגים, כאשר הן העניקו חסות וסיפקו מדים עבור 37 מתוך 48 המדינות שהשתתפו, נתון המייצג למעלה מ-75% מכלל הנבחרות בטורניר.
חברת אדידס הובילה את רשימת הספקיות במונדיאל 2026 עם 14 נבחרות שעלו למגרש במדיה, ובהן נבחרות בולטות כמו אלופת העולם ארגנטינה, גרמניה, ספרד, יפן ומקסיקו. מיד אחריה ניצבה חברת נייקי עם 12 נבחרות, שכללו מעצמות כדורגל כמו ברזיל, אנגליה, צרפת, הולנד, ארצות הברית והמארחת השותפה קנדה. חברת פומה התברגה במקום השלישי והלבישה 11 נבחרות בטורניר, ביניהן פורטוגל, מרוקו, סנגל, שווייץ ואורוגוואי. השליטה המוחלטת של שלוש הגדולות הותירה 11 נבחרות בלבד, שהיו מפוזרות בין 10 יצרניות ביגוד קטנות או אזוריות יותר. מבין הספקיות המשניות הללו, חברת קלמה הייתה המותג היחיד שהצליח להלביש יותר ממדינה אחת, עם חסויות לנבחרות של בוסניה והרצגובינה וירדן. מותגים אזוריים אחרים שמרו על שותפויות חזקות בעיקר בשוקי הבית שלהם, דוגמת מרתון באקוודור, מאג'יד באיראן וסאטה בהאיטי.
השינויים התכופים והחתימה על הסכמי חסות חדשים שיקפו היטב את הדינמיקה המשתנה והתחרות הפראית בשוק אופנת הספורט העולמי. דוגמה מובהקת לטלטלה מסחרית כזו הייתה ההחלטה ההיסטורית של נבחרת גרמניה לעזוב את חברת אדידס לטובת חברת נייקי לאחר עשרות שנים של שותפות איקונית, צעד שהמחיש עד כמה המותגים היו מוכנים להילחם על נראות בינלאומית. חסות במונדיאל העניקה לחברות הללו גישה ישירה לקהל צופים גלובלי עצום, כאשר רבות מהנבחרות המשתתפות כללו כוכבים ששיחקו במועדונים החזקים והעשירים ביותר בעולם, דבר שחיבר באופן ישיר בין הכלכלה הכללית של הטורניר לבין שוויין של קבוצות הספורט המובילות.
עם זאת, חולצות המונדיאל הללו היו מזמן הרבה מעבר לפריט לבוש ספורטיבי גרידא, והן שילבו טכנולוגיות נידוף וביצועים מתקדמות יחד עם אלמנטים של סיפור סיפורים לאומי. השימוש בצבעים ייחודיים, אזכורים היסטוריים, מוטיבים ילידיים וסמלים תרבותיים הפכו כל חולצה לביטוי מובהק של זהות לאומית. לעיתים, סמליות זו עלתה לכותרות ועוררה מחלוקות ציבוריות ודיונים סוערים סביב דגלים, דימויים תרבותיים ומסרים פוליטיים. עיצוב הציוד האישי של השחקנים משך אף הוא תשומת לב תקשורתית רבה, כפי שניתן היה לראות בדיונים הרבים סביב נעלי הכדורגל הוורודות והבוהקות שננעלו על ידי שחקנים של מותגים שונים במהלך המשחקים. בשורה התחתונה, אף על פי שאדידס, נייקי ופומה שמרו על שליטה איתנה ויציבה בטורניר, הנוכחות של יצרניות קטנות יותר איפשרה גם למותגים מקומיים לקבל במה באירוע הכדורגל הגדול והחשוב ביותר על הגלובוס.
