הנפילה הפתאומית של מדד הנאסד"ק לאחרונה נראית כמו סדק ראשון בסיפור שהרגיש עד לא מזמן חסין לכדורים, הסיפור שגורס כי בינה מלאכותית אינה רק כלי שימושי, אלא כוח שמשנה את פני הציביליזציה ומצדיק תמחורי מניות שמזכירים מאוד את שנת 1999. מניות הטכנולוגיה הובילו את גל המכירות הגרוע ביותר מאז אוקטובר, כאשר חברות ענק הקשורות לבינה מלאכותית איבדו מאות מיליארדי דולרים משוויין ביום אחד. הטריגרים היו מגוונים, החל מנתוני תעסוקה שעוררו חשש מעליית ריבית ועד לתחזיות חלשות של ענקיות שבבים, אך השאלה המרכזית שמרחפת כעת באוויר היא האם בום הבינה המלאכותית יכול להמשיך להצדיק מכפילי שווי של בועה ללא הבטחה ברורה להורדות ריבית קרובות.
האזהרות החלו להישמע עוד לפני שהמסכים נצבעו באדום. דמויות בולטות בעולם הפיננסים, כמו מנכ"ל ג'יי פי מורגן ג'יימי דימון ומייסד קרן הגידור ברידג'ווטר ריי דליו, הצביעו על כך שמשהו מרגיש מנותק. מנהלי השקעות בכירים מציינים שהסימן המובהק ביותר לבועה אינו בהכרח תנועות המחירים עצמן, אלא הזינוק האדיר בציפיות הרווח שאמורות להצדיק אותן. נתונים היסטוריים מראים שצמיחה טובה ברווחים בהווה גורמת להתלהבות לא רציונלית בקרב משקיעים, שנוטים להשליך את הנתונים הללו באופן אוטומטי הרחק אל תוך העתיד. קיימת סבירות הולכת וגוברת שבעלי המניות יתאכזבו בשנים הקרובות כאשר הרווחים לא יצמחו בקצב המצופה, בדומה למה שהתרחש לאחר התפוצצות בועת הדוט-קום. הסכנה אינה רק שהשוק מתומחר גבוה מדי באופן מופשט, אלא שהמשקיעים והאנליסטים מקדימים שוב את המאוחר ומפתחים אופטימיות עיוורת.
במקביל, הכלכלה האמריקאית מציגה תמונה מטרידה של ניתוק והבדלים מעמיקים. מצד אחד, תחזיות הצמיחה נראות סבירות והאבטלה נמוכה יחסית, אך הממוצעים הללו מסתירים מציאות מורכבת של פערים בין עשירים לעניים ובין ענף הטכנולוגיה לשאר חלקי המשק. נתח עצום מהעושר הלאומי מרוכז בידי העשירון העליון, בעוד שחברות הטכנולוגיה הגדולות מהוות חלק חסר תקדים משווי השוק והרווחים הכולל. בעוד שההשקעות של תאגידי הענק בתשתיות בינה מלאכותית מזנקות בעשרות אחוזים, סנטימנט הצרכנים הרחב נותר בשפל היסטורי. הניתוק הזה בין וול סטריט לרחוב הראשי, שבו אנשים נאבקים למצוא עבודה שגרתית בזמן שמסעדות היוקרה עמוסות לעייפה ולא ניתן להשיג בהן שולחן פנוי, מעלה משמעותית את רמת הסיכון למערכת הכלכלית כולה.
אפילו התחזיות האופטימיות ביותר של בתי ההשקעות הגדולים, שצופים המשך צמיחה דו-ספרתית ברווחים ושמירה על תמחורי מניות גבוהים, נשענות על ההנחה שבום ההשקעות בבינה מלאכותית לעולם לא יעצור או ימעד. ג'יימי דימון לא חסך במילים כשתיאר אווירה של התלהבות יתר מוגזמת, שבה עסקאות מיזוג ורכישה זורמות לשוק בקצב מסחרר והלקוחות פשוט אינם מהססים לשפוך כספים. הוא השווה את התחושה הזו באופן ישיר לתקופות שקדמו למשברים פיננסיים גדולים בעבר, כמו בשנים 1972, 1987, 2000 ו-2007. בכל אותן שנים, הביטחון הכללי היה בשמיים והקונצנזוס האמין שהנתונים הכלכליים והטכנולוגיים מצדיקים את האופטימיות, ממש רגע לפני שהמוזיקה הפסיקה להתנגן. בנוסף, קיימת סכנה שהזרמות כספים ממשלתיות דוחפות את רווחי החברות באופן מלאכותי ויוצרות אשליה של צמיחה אורגנית. ריי דליו חיזק את החששות הללו כשהצביע על כך שאינדיקטורים של בועה – המבוססים על סנטימנט משקיעים, ריכוזיות ותמחור – מתקרבים לרמות הקיצוניות ביותר שנראו בהיסטוריה.
מעבר לסוגיית התמחור, עולה גם שאלת החזר ההשקעה בטכנולוגיה. ספקנים בשוק מציינים בצדק שהשקעות של טריליונים בתשתיות מחשוב אמורות בסופו של דבר להכניס כסף אמיתי, אך למרות הזמן שעבר, ההכנסות והחיסכון הממשי עבור חברות רבות טרם הוכיחו את עצמם בקנה מידה שמצדיק את ההוצאות. המודל הכלכלי של רבות מהחברות המובילות בתחום נשען כיום על סבסוד עמוק של השימוש בטכנולוגיה, במטרה לתפוס נתח שוק בכל מחיר. יש הטוענים שאם המשתמשים העסקיים והפרטיים היו נדרשים לשלם את העלות האמיתית והמלאה של כוח המחשוב שהם צורכים, חלק עצום מהביקוש בשוק היה מתאדה מיד. הסיבה לכך היא שרוב האנשים משתמשים במודלים הללו למשימות יומיומיות פשוטות כמו סיכום מאמרים, ניסוח מיילים או חיפוש המלצות – פעולות נוחות להפליא, אך כאלו שאינן מצריכות בהכרח טכנולוגיית קצה חלוצית ויקרה.
הסכנה המיידית הזו אף מחריפה בשל מבנה השוק הפיננסי הנוכחי, ובמיוחד בשל הריכוזיות סביב קרנות סל ממונפות. הנכסים הללו הגיעו לשיאי כל הזמנים ומרוכזים בעיקר במדד הנאסד"ק ובחברות מוליכים למחצה. קרנות אלו משתמשות בנגזרים פיננסיים מורכבים כדי להכפיל או לשלש את התנועה היומית של המדד. כאשר משקיעים פרטיים מחליטים למשוך את כספם, הקרנות נאלצות לחסל פוזיציות באופן מיידי, תהליך שמעצים בצורה דרמטית את הלחץ על מניות הבסיס. מאחר שחברות בודדות כמו אנבידיה וברודקום מהוות אחוז משמעותי מאוד מהמדד, תהליך של פירוק מינוף פוגע בהן בצורה קשה ולא פרופורציונלית. התרחיש הזה מטריד במיוחד לאור הנפקות ענק טכנולוגיות שמושכות נזילות עצומה ממשקיעים פרטיים, מה שעלול לייצר תנודתיות חדה ולגרור מטה את שאר חלקי השוק.
חשוב לזכור שימי מסחר אדומים או תנודות חדות אינם מוכיחים בהכרח שהבועה פקעה לחלוטין, וההיסטוריה תמיד מוכיחה שהשווקים נוטים לצמוח לאורך עשרות שנים. האינטרנט אמנם חווה התרסקות כואבת ומהדהדת בתחילת המילניום, אך הוא שינה בסופו של דבר את הכלכלה העולמית כולה. השאלה המרכזית כעת אינה האם מהפכת הבינה המלאכותית היא תופעה אמיתית, אלא האם תזרימי המזומנים ושיפורי הפריון העסקי יגיעו בקצב ובהיקף מספק כדי להצדיק את הר ההבטחות שנבנה סביבה. אם הטכנולוגיה הזו תתברר בעיקר כדרך מצוינת לשפר את איכות המיילים והמצגות שלנו, במקום כזו שמייצרת פעילות כלכלית חדשה לגמרי, הפער בין החלום למציאות עלול להוביל למחיקת ערך מאסיבית. במצב שבו המשקיעים כבר מתוחים עד הקצה, לעיתים אפילו לא נדרש מיתון כלכלי רשמי כדי שהקרקע תישמט והמדרון ירגיש תלול הרבה יותר.
