היקף הכספים המנוהל כיום בקרנות הכספיות בארצות הברית ובעולם חצה רף דמיוני והגיע לשיא של כל הזמנים, עם סכום בלתי נתפס של 8.28 טריליון דולר. הנתון הדרמטי הזה לא נוצר בחלל ריק, אלא משקף היטב את הלך הרוח של ציבור המשקיעים בתקופה הנוכחית. קרנות כספיות, הידועות בעגה המקצועית כקרנות מאני מרקט (Money Market Funds), נחשבות באופן מסורתי לאפיק השקעה סולידי ובטוח במיוחד. הן משקיעות בנכסים לטווח קצר מאוד ובעלי סיכון נמוך, כמו פיקדונות בנקאיים, תעודות פיקדון ואגרות חוב ממשלתיות קצרות מועד. עבור משקיעים רבים, הקרנות הללו משמשות כמעין תחנת מעבר בטוחה לכסף נזיל, מקום שבו ניתן להחנות את ההון ולהגן עליו מפני התנודתיות של שוק המניות, תוך שמירה על רמת נזילות גבוהה המאפשרת משיכה כמעט מיידית.
הנהירה ההמונית של המשקיעים אל עבר האפיק הסולידי הזה נובעת בראש ובראשונה מסביבת הריבית הנוכחית. לאחר שנים ארוכות שבהן הריביות בעולם אפסו והמשקיעים נאלצו לחפש תשואות באפיקים מסוכנים יותר כמו מניות או אגרות חוב קונצרניות בסיכון גבוה, חוקי המשחק השתנו לחלוטין. הבנקים המרכזיים העלו את הריביות בניסיון לרסן את האינפלציה, וכתוצאה מכך, הפיקדונות הבנקאיים והקרנות הכספיות חזרו להציע תשואות אטרקטיביות, בטוחות וללא סיכון מהותי. במציאות שבה אפשר לקבל תשואה נאה של אחוזים בודדים בשנה רק מעצם החזקת הכסף בנכס חסר סיכון, הפיתוי להמתין על הגדר הוא עצום. המשקיעים מעדיפים לקבל תגמול ודאי על הכסף שלהם, מאשר לסכן אותו בשווקים הפיננסיים.
עם זאת, בדיוק בנקודה הזו טמון הפוטנציאל הגדול ביותר עבור שוקי המניות והאג"ח בעתיד. הר הכסף העצום הזה, שממשיך לתפוח ולהגיע לשיאים היסטוריים חדשים, אינו צפוי להישאר בקרנות הכספיות לנצח. בשוק ההון נהוג לראות בהצטברות כה מסיבית של מזומנים מעין חומר בעירה או דלק פוטנציאלי שעשוי להזין את גל העליות הבא בבורסות. כאשר משקיעים יושבים על כמויות אדירות של מזומן, נוצר כוח קנייה עצום שמחכה להזדמנות הנכונה לחזור אל זירת המסחר הריאלית. השאלה המרכזית שמעסיקה כיום את האנליסטים ומנהלי ההשקעות אינה האם הכסף הזה יחזור לשווקים, אלא מתי ומה יהיה הטריגר המדויק שיגרום לכך לקרות.
התשובה לשאלה זו קשורה קשר הדוק לתוואי הריבית העתידי. ברגע שהבנקים המרכזיים יחלו לאותת על שינוי מגמה משמעותי ויתחילו להוריד את הריביות, התשואות המובטחות בקרנות הכספיות יתחילו להישחק בהתאמה. במצב כזה, הכדאיות שבהחזקת סכומי עתק באפיקים הסולידיים תרד משמעותית. המשקיעים, שיתרגלו לקבל תשואה מסוימת על כספם, יתחילו לחפש חלופות השקעה רווחיות יותר כדי לשמור על קצב הגדלת ההון שלהם. תהליך זה של חיפוש אחר תשואה, המכונה לעיתים ציד תשואות, צפוי להוביל לזרימה מסיבית של הון מתוך הקרנות הכספיות בחזרה אל עבר שוק המניות, אגרות החוב הקונצרניות ואפיקי השקעה מסורתיים נוספים.
ההשפעה של יותר משמונה טריליוני דולרים המחפשים אפיקי השקעה חדשים עשויה להיות דרמטית ומשנת משחק. זרימת הון בסדר גודל כזה לשוק המניות מסוגלת לספק תמיכה חזקה למחירי המניות, לדחוף את המדדים המובילים לשיאים חדשים ולייצר מומנטום חיובי חזק שמושך אליו גם משקיעים מהססים. תופעה דומה ראינו לאורך ההיסטוריה, כאשר כסף רב שישב בצד בתקופות של משבר או חוסר ודאות, חזר לשוק ויצר גלי עליות ממושכים. מועד השינוי המדויק תלוי כמובן במגוון רחב של נתונים כלכליים, נתוני אינפלציה והחלטות מדיניות של בנקים מרכזיים, אך עצם קיומו של מאגר מזומנים חסר תקדים זה מספק רשת ביטחון פסיכולוגית ופוטנציאל התפוצצות כלפי מעלה שעליו בונים גורמים רבים המסתכלים אל עבר האופק הכלכלי.
