מגזר הטכנולוגיה לא רק מוביל את השוק בתקופה האחרונה, אלא ממש בולע את כל תזרים הכספים בתעשיית קרנות הסל. מאז נקודת השפל של מדד ה-S&P 500 בסוף חודש מרץ, קרנות הסל הטכנולוגיות שולטות ביד רמה בכספי המשקיעים, בעוד שאר המגזרים נאלצים להסתפק בשאריות או אפילו רושמים יציאת כספים נטו. עבור משקיעים שמנסים לגוון את תיק ההשקעות שלהם לאחר עוד גל עליות המובל על ידי מניות הטכנולוגיה, האתגר הראשון והמרכזי הוא לוודא שהגיוון שלהם הוא לא פשוט חשיפה טכנולוגית בתחפושת אחרת. המשימה הזו מתבררת כהרבה יותר מורכבת ממה שנדמה במבט ראשון, שכן ההמון מסתער על תחום אחד ויוצר צפיפות מסוכנת.
כאשר בוחנים את הנתונים לעומק, רואים שהצפיפות הזו חודרת גם מתחת למכסה המנוע של קרנות סל רבות. זה לא ממש מפתיע שטכנולוגיה מהווה יותר מחצי מהמשקל של קרנות כמו מדד הנאסד"ק 100 או קרנות צמיחה אחרות, אבל הבעיה האמיתית מתחילה כשמגלים נוכחות טכנולוגית מאסיבית בקרנות מבוססות פקטורים, שאמורות לקבץ מניות לפי תכונות כמו מומנטום, ערך, איכות או תנודתיות נמוכה במקום לפי מגזר פעילות. ההפתעה הגדולה ביותר מגיעה מקרנות שאמורות לייצג מניות ערך קלאסיות, כמו קרן VLUE של iShares, אך בפועל מורכבות מכמעט חמישים אחוז מניות טכנולוגיה, מראה מוזר מאוד לקרן שאמורה לספק אלטרנטיבה סולידית. תופעה דומה מתרחשת בקרנות מומנטום, קרנות איכות ואפילו בקרנות של שווקים מתעוררים, שם המשקל הטכנולוגי חוצה לעיתים את רף הארבעים אחוזים. במילים פשוטות, משקיעים רבים עלולים להחזיק בחשיפה טכנולוגית גבוהה בהרבה ממה שהם מתכננים או רוצים, אפילו כשהם בוחרים במודע לא לקנות קרן סל טכנולוגית ייעודית.
כדי להתמודד עם המלכוד הזה, מומחי שוק מצביעים על מספר אפיקי פעולה מרכזיים שיכולים להעניק למשקיעים עוגן של ממש ופיזור סיכונים אמיתי. האפיק הראשון מתמקד בקרנות סל המציעות חשיפה למניות עם תנודתיות נמוכה, חברות ערך מסורתיות ומשלמות דיבידנדים, תוך מסנן טבעי שמפחית חשיפה טכנולוגית ישירה. קרנות כמו SPLV, FDL, HDV, NOBL ו-RPV מספקות למשקיעים גישה לחברות שנוטות להיות יציבות יותר ומהוות משקולת מאזנת לתיק ההשקעות. עם זאת, חשוב לקחת בחשבון את המחיר המגולם במהלך כזה, שכן כאשר מניות הצמיחה מובילות את השוק בדהרה, קרנות הערך והדיבידנדים עלולות לפגר מאחור בביצועים. זהו טרייד-אוף מוכר של יציבות מול פוטנציאל תשואה עודפת בשוק שורי.
כיוון מעניין נוסף לגיוון התיק מגיע דווקא ממגזר הצריכה המחזורית, מגזר שנותר מעט מאחור בראלי האחרון. מבחינה היסטורית, הביצועים היחסיים של מגזר הצריכה המחזורית במשקל שווה נמצאים בעשירון התחתון שלהם בהשוואה לעשרים השנים האחרונות, מה שעשוי להוות נקודת כניסה אטרקטיבית למשקיעים. כדי לרכוב על התאוששות אפשרית של הצרכן, עדיף להסתכל על קרנות סל כמו PEJ או RSPD, המתמקדות ישירות בתחומי הפנאי, הנסיעות, המלונאות וספינות התענוגות. הבחירה בקרנות ספציפיות אלו מאפשרת עקיפה של קרנות הצריכה המחזורית המסורתיות, שלרוב נשלטות בידי ענקיות כמו אמזון וטסלה, ובכך מחזירות אותנו בדלת האחורית לתלות טכנולוגית. אפיק זה מעניק חשיפה ישירה להוצאות הצרכנים, אך הוא טומן בחובו סיכון מרכזי אחד, ההצלחה שלו תלויה לחלוטין בכך שהצרכן יחזור להוציא כספים ושמגמת הצריכה תתהפך לחיוב.
עבור משקיעים שמחפשים מפלט בטוח עוד יותר ואינם רוצים לקחת סיכוני מניות כלל, קרנות סל העוקבות אחר אגרות חוב ממשלתיות לטווח קצר מהוות אלטרנטיבה ראויה כתחליף למזומן. בסביבה הכלכלית הנוכחית, קרנות כמו SGOV, BIL, SHV, USFR ו-TBIL מציעות תשואה סולידית עם תנודתיות כמעט אפסית. בעולם שבו כלים דמויי מזומן עדיין מספקים ריביות אטרקטיביות, הם מאפשרים למשקיעים לקחת צעד אחורה מהמרדף המתיש אחר מניות הטכנולוגיה מבלי להרגיש שהם חייבים לקפוץ לתוך טרנד צפוף אחר. הוויתור כאן הוא מודע וברור, בחירה באפיק זה משמעותה ויתור על פוטנציאל העליות של שוק המניות. אם וול סטריט תמשיך לדהור, הכספים שיחנו באגרות החוב הקצרות לא ישתתפו בחגיגה, אך הם יבטיחו שקט נפשי ויאפשרו חנייה בטוחה הרחק מהסערה הטכנולוגית.
