בעשור וחצי האחרונים, שוק המניות היפני ניהל את אחת הריצות המרשימות והשקטות ביותר בעולם הפיננסי, אך נראה כי רוב המשקיעים פשוט פספסו את המגמה. קיימת נטייה לחשוב על יפן במונחים של כלכלה קפואה, כזו שסובלת מדפלציה כרונית וצמיחה אפסית. אולם, המציאות בשטח שונה לחלוטין. למעשה, ב-15 השנים האחרונות, התשואות בשוק המניות היפני כמעט והדביקו את אלו של ארצות הברית, בעוד שהשווקים באירופה ובבריטניה נותרו הרחק מאחור. תפיסות מיושנות על קיפאון כלכלי כבר אינן רלוונטיות, ומאז המשבר הפיננסי העולמי, החברות היפניות מספקות תשואות יציבות שלרוב אינן זוכות להערכה הראויה. מבקרים עשויים לטעון כי השוק היפני כבר עבר תמחור מחדש, שהוא יקר כעת ושהכסף הקל כבר נעשה, אך עבור מומחי השקעות העוקבים מקרוב אחר המזרח הרחוק, מדובר בתפיסה שגויה ופסימית מדי.
בחינה של נתוני התמחור ההיסטוריים מגלה תמונה מעודדת במיוחד. בשנת 2011, השוק היפני נסחר במכפיל רווח של פחות מ-14. בסוף 2015 הוא עמד על אזור ה-15, וכיום הוא נסחר במכפיל קצת מעל 17. מדובר בעליית ערך מתונה מאוד על פני תקופה ארוכה, והמשמעות היא שיפן עדיין נסחרת בהנחה משמעותית בהשוואה לשווקים המקבילים בעולם. המפתח להבנת הפער הזה טמון ברווחי החברות, אשר הגדילו את הרווחים שלהן בשיעור צמיחה מורכב גבוה יותר מזה של החברות האמריקאיות ב-15 השנים האחרונות. ההישג הזה יוצא דופן במיוחד משום שהוא התרחש חרף כל אותן סיבות שבגללן משקיעים נוהגים להדיר את רגליהם מיפן, כמו צמיחה נמוכה בתוצר, סביבת ריבית שלילית, דפלציה עקשנית וין חלש. כל אלו ליוו את הכלכלה המקומית, אך התאגידים היפניים ידעו לנווט בתוכם ולספק צמיחה מצוינת. השאלה הגדולה שניצבת כעת בפני משקיעים היא מה יקרה כאשר רוחות הנגד הללו יהפכו לרוחות גב, תהליך שממש עכשיו קורם עור וגידים.
השינוי הראשון והמשמעותי ביותר נוגע למאזנים של החברות. כיום, יותר חברות יפניות ציבוריות מחזיקות במזומן נטו מאשר בשנת 2012, וזאת למרות עשור של עלייה מתמדת בחלוקת דיבידנדים וברכישות עצמיות של מניות. אם היינו מתייחסים לכל המגזר העסקי היפני כאל חברה אחת גדולה, היא הייתה נסחרת על בסיס מזומן נטו, זאת בניגוד גמור לשווקים בארצות הברית, בבריטניה ובאירופה, שהם ממונפים ושקועים בחובות כבדים. בקיץ הקרוב צפוי עדכון של קוד הממשל התאגידי ביפן, אשר יכוון ספציפית לחברות שאוגרות עודפי מזומנים, מה שעשוי להציף ערך אדיר עבור בעלי המניות כאשר החברות ייאלצו סוף סוף להשתמש בכסף הזה בצורה יעילה.
מגמה חיובית נוספת היא השיפור המתמשך בתשואה להון. לפני כעשור, הנתון הממוצע בשוק עמד על סביבות שלושה אחוזים בלבד, אך כיום הוא נושק לתשעה אחוזים. שאפתנות תאגידית גוברת, שנתמכת בלחץ רגולטורי מתמשך, דוחפת את החברות לשפר את היעילות שלהן, והתשואה להון הפכה סוף סוף למדד שהחברות היפניות רוצות להיבחן על פיו. במקביל, גם שולי הרווח הגולמי, התפעולי והנקי במדד הטופיקס המוביל עדיין נמוכים משמעותית מהנתונים המקבילים במערב. חוסר יעילות תפעולית היסטורי הוא זה ששמר את הנתונים הללו נמוכים, מה שמותיר כעת מרחב עצום לסגירת הפערים ולהגדלת הרווחיות התאגידית.
לצד אלו, קיים סיפור מרתק בצד הביקוש שכמעט ואינו מקבל תהודה. לאחר שני עשורים של דפלציה, שבהם המחירים ירדו או קפאו, האופן שבו משקי הבית היפניים מתייחסים לכסף עובר מהפך. במשך זמן רב, יפנים יכלו להשאיר את כספם בעובר ושב או מתחת למזרן מבלי לדאוג לשחיקת ערכו. מוערך כי כאלף טריליון ין שוכבים כיום ללא מעש בחשבונות בנק ביפן. המשקיע המקומי היה באופן מסורתי מוכר נטו של מניות יפניות, אך חזרת האינפלציה משנה את חוקי המשחק. כאשר הכסף מתחיל לאבד מערכו, האזרחים מבינים שהם חייבים להשקיע כדי להגן על כוח הקנייה שלהם. כאשר הר הכסף הזה יתחיל לזרום לשוק המניות המקומי, הדבר עשוי לסמן שינוי היסטורי וחסר תקדים עבור בורסת טוקיו.
האינפלציה עצמה מהווה זרז קריטי שמנקה את השוק בדרך שדפלציה מעולם לא הצליחה לעשות. במשך עשרים שנה, חברות חסרות כוח תמחור, ללא צמיחה ברווחים וללא כל יתרון תחרותי יכלו לשרוד פשוט משום שהשכר לא עלה וההון היה חינמי למעשה. החברות הללו, המכונות לעיתים חברות זומבי, נאלצות כעת להתמודד עם מציאות חדשה לחלוטין. הכלכלה היפנית רושמת ארבע שנים רצופות של עליית שכר שנתית בשיעור של מעל לארבעה אחוזים, וזאת בשילוב עם אחד משוקי העבודה ההדוקים ביותר בעולם המפותח. העלויות מטפסות בכל החזיתות, וחברות שלא יהיו מסוגלות לגלגל את העלויות הללו לצרכנים פשוט לא יוכלו לשמור על העובדים שלהן וייעלמו מהנוף. התהליך הטבעי הזה משאיר את הבמה לחברות איכותיות ובריאות פיננסית.
הגישה הנכונה להשקעה בסביבה הזו היא להתמקד בדיוק בהיפך מאותן חברות זומבי, כלומר לחפש עסקים מבוססים שצומחים ומייצרים יותר מזומנים ממה שהם צריכים, עם מספיק עודפים כדי לתגמל את בעלי המניות. אסטרטגיה יעילה עשויה לכלול תיק ממוקד של מניות, עם נוכחות משמעותית בסגמנט החברות הקטנות והבינוניות, שבו סיקור האנליסטים דליל יותר ולכן מחקר יסודי עדיין מתוגמל היטב. דוגמה לכך היא חברת קיאנס, יצרנית חיישנים אופטיים המציגה שולי רווח גולמי פנומנליים של מעל לשמונים אחוזים. חברות מסוג זה מדגימות את האיכות הקיימת בשוק, במיוחד כאשר התמחור שלהן הופך אטרקטיבי יותר לאחר שקלול זהיר של תזרימי המזומנים העתידיים. שוק המניות היפני הוכיח את היכולת שלו להניב ביצועי יתר הן בתקופות שבהן השווקים הובלו על ידי מניות צמיחה והן בראלי של מניות הערך בשנים האחרונות, ומתוך הבנת השינויים העמוקים הללו, המזרח הרחוק מסתמן כיעד שקשה מאוד להתעלם ממנו.
