שלושה חודשים חלפו מאז פרצה המערכה הצבאית מול איראן, והגלים הפיננסיים שהיא מייצרת ממשיכים להכות בעוצמה בכלכלה הגלובלית, תוך שהם משרטטים קו גבול ברור בין סקטורים ומדינות שנהנים מהמצב לכאלו שסופגים פגיעה אנושה. המרוויח המובהק והמיידי ביותר מהכאוס הגיאופוליטי הוא שוק האנרגיה. מחירי הנפט רשמו זינוק דרמטי של כ-40 אחוזים, קפיצה שטורפת את הקלפים בכל הנוגע לתחזיות האינפלציה ותוואי הריבית של הבנקים המרכזיים. בשוק הפיזי, חבית נפט נסחרת עמוק מעל רף המאה דולרים, כאשר בנקודות זמן מסוימות, כמו בתחילת אפריל, המחירים כמעט והכפילו את עצמם ביחס לתקופה שלפני המלחמה. כדי למתן את ההלם, הכלכלות הגדולות נאלצו לבצע מהלך חסר תקדים ולשחרר 400 מיליון חביות נפט מהעתודות האסטרטגיות שלהן. במקביל, סוחרים מחפשים בנרות מקורות חלופיים במקום אלו שאבדו בגלל סגירת מצר הורמוז, אך העומס על מערכת האנרגיה העולמית רק הולך וגובר.
באופן מפתיע, ולמרות רוחות הנגד מצד מחירי האנרגיה, שוקי המניות המרכזיים מפגינים חוסן מרשים, בעיקר בזכות ההתפתחות המואצת בתחום הבינה המלאכותית (AI). נראה כי האופטימיות סביב מהפכת ה-AI, לצד תקוות זהירות להסכם שלום, מצליחות להאפיל על ההשלכות השליליות של המלחמה. בורסות וול סטריט בארצות הברית שוברות שיאים היסטוריים, וכך גם מדד הקוספי בקוריאה הדרומית. גם שוקי המניות באירופה רושמים ביצועים חזקים ומתקרבים לרמות שיא. סקטור השבבים, המהווה את מנוע הצמיחה של ה-AI, רושם הישגים חסרי תקדים. כך למשל, חברת SK Hynix חצתה לאחרונה לראשונה את שווי השוק של טריליון דולר, ומצטרפת לענקיות טכנולוגיה כמו סמסונג ומיקרון שרוכבות על גל הביקושים לפתרונות זיכרון עבור יישומי בינה מלאכותית. הצלחה זו משתקפת גם בבורסה בתל אביב, שם חברות טכנולוגיה המשלבות כלי AI, דוגמת קבוצת אקסל המפיצה פתרונות אבטחה מבוססי בינה מלאכותית, זוכות לתמחור נוח המשקף את הציפיות להמשך התרחבותן.
עם זאת, לא כל הסקטורים נהנים מאותה רוח גבית. תעשיית התעופה הגלובלית, למשל, סופגת מכה קשה עקב שיבושי הטיסות והזינוק בעלויות הדלק הסילוני. מדד חברות התעופה של ה-S&P 500 איבד יותר מ-6 אחוזים מאז תחילת המערכה. בישראל, מגמה זו ניכרת היטב, כאשר למרות חברות כמו אל על שנהנות מבלעדיות זמנית בקווי טיסה מסוימים, ענף המלונאות סופג צניחה חדה בתיירות הנכנסת, מה שגורר התאמות תמחור במניות הסקטור, דוגמת פתאל וישרוטל. פגיעה נוספת נרשמת בסל מניות מותגי היוקרה העולמי, שאיבד 10 אחוזים מערכו. ירידה זו משקפת את חששות המשקיעים כי האינפלציה הגואה תנגוס בהכנסה הפנויה של הצרכנים ותפגע אנושות בהוצאות על מוצרי פנאי ומותרות. בתי ההשקעות הגדולים, כמו HSBC, מתאימים את האסטרטגיה שלהם ומקטינים חשיפה לחברות המבוססות על צריכה פרטית, תוך חיפוש אחר אפיקי גידור מפני הסלמה נוספת.
בזירת המטבעות, הדולר האמריקאי שב ומבסס את מעמדו כמלך הבלתי מעורער של נכסי המקלט הבטוח. מאז פרוץ המלחמה, המטבע האמריקאי התחזק ב-1.5 אחוזים מול סל המטבעות המרכזיים, תוך שהוא מציג ביצועים טובים יותר אפילו מהפרנק השוויצרי והין היפני, שנחשבים מסורתית לחוף מבטחים בעתות משבר. עליית התשואות על אגרות החוב של ממשלת ארצות הברית תורמת גם היא לאטרקטיביות של הדולר. התחזקות הדולר יוצרת אתגרים משמעותיים עבור כלכלות מתפתחות, ובמיוחד באסיה. מדינות אלו, שרכשו עד כה כ-80 אחוזים מהנפט שעבר במצר הורמוז, נאלצות כעת לשלם מחירים מופקעים עבור דלקים. התייקרות זו שוחקת את התוצר שלהן וגורמת למטבעות המקומיים, כמו הרופי ההודי, הרופיה האינדונזית והפזו הפיליפיני, לצלול לשפל היסטורי מול הדולר. כדי להתמודד עם המשבר, בנקים מרכזיים באזור נאלצים להשתמש ביתרות מטבע החוץ שלהם או להעלות ריבית בחדות, כפי שעשתה סרי לנקה לאחרונה עם העלאה פתאומית של 100 נקודות בסיס.
ההשפעות המאקרו-כלכליות חורגות הרבה מעבר למחירי האנרגיה ולשוקי המטבעות, ופוגעות ישירות בצמיחה הכלכלית. בגוש האירו, נתוני מדד מנהלי הרכש (PMI) מצביעים על התכווצות חדה בפעילות הכלכלית, הקצב המהיר ביותר מזה למעלה משנתיים וחצי. הבנק המרכזי האירופי (ECB) פרסם אזהרה רשמית לפיה המלחמה מעצימה את הפגיעויות הפיננסיות של היבשת. גם בבריטניה, החברות מדווחות על ירידה בפעילות בד בבד עם עלייה בהוצאות התפעוליות בשל התייקרות האנרגיה. מנגד, ארצות הברית מציגה חוסן יחסי, בין היתר בזכות עצמאותה האנרגטית וההשקעות האדירות בתחום הבינה המלאכותית. עם זאת, התייקרות הנפט העולמית אינה פוסחת על הצרכן האמריקאי, ומחירי הבנזין בתחנות הדלק טיפסו לשיא של ארבע שנים. כל אלו מחלחלים לשוק איגרות החוב, שסופג ירידות חדות. המשקיעים מעריכים כי הבנקים המרכזיים, ובראשם הפדרל ריזרב האמריקאי, ייאלצו לזנוח את מדיניות ההרחבה ולהותיר את הריבית ברמה גבוהה לאורך זמן כדי לרסן את האינפלציה. כתוצאה מכך, התשואות על אגרות חוב ממשלתיות ארוכות טווח, כמו האיגרת האמריקאית ל-30 שנה וה'בונד' הגרמני, זינקו לרמות שיא שלא נראו מאז שנת 2007.
