הרפורמה הדרמטית להקמת רשויות תחבורה ציבורית מטרופוליניות ורשות ארצית, אשר פוצלה מחוק ההסדרים ומקודמת כעת במרץ לקריאה שנייה ושלישית, צפויה לשנות מהיסוד את מודל ניהול התשתיות והתחבורה בישראל. מטרת המהלך, המקובל במדינות ה-OECD, היא העברת סמכויות ניהול ותקצוב התחבורה הציבורית מהשלטון המרכזי לגופים אזוריים המכירים את צורכי השטח, מהלך בעל השלכות פיננסיות עצומות על חברות קבלניות, מפעילי תחבורה ציבורית ומחירי הנדל"ן במרכזים האורבניים. הדיונים האחרונים בוועדה חשפו מאבקי כוח יצריים וחריפים בין ראשי הערים לבין משרדי הממשלה, כאשר על הפרק עומדת חלוקת הזיכיונות, ניהול המרחב הציבורי והשליטה על המשאבים הכלכליים של מערכי התחבורה המקומיים.
במוקד הדיונים הנוכחיים עומדת דרישתו החד-משמעית של יו"ר הוועדה, ח"כ דוד ביטן, לכלול את אזור חיפה כבר בפעימה הראשונה של החוק, לאור ההסכמה הרחבה שהושגה בין הרשויות מסביב, וזאת בניגוד לעמדה המקורית של משרדי האוצר והתחבורה שביקשו לבצע מהלך מדורג של שנה עד שלוש שנים בשל מגבלות משאבים וכוח אדם. במקביל, הדיון הפך לסוער במיוחד סביב הרכב רשות התחבורה של מטרופולין תל אביב, כאשר ביטן עמד על הכללתן המיידית של ראשון לציון וקריית אונו בחוק, צעד שזכה לתמיכתו הבלתי מתפשרת של ראש עיריית רמת גן, כרמל שאמה הכהן, שהתנה את השתתפותו בכך בהתאם לסיכומים מוקדמים. מנגד, סגן ראש עיריית תל אביב, אסף זמיר, הביע התנגדות חריפה להכללה סלקטיבית של ערים מסוימות ללא מודל מקצועי מקיף הכולל גם את פתח תקווה ומודיעין, והזהיר כי תל אביב לא תהיה חלק מהרשות ואף מוכנה לוותר על הכנסות מאכיפה ולפעול לבדה ככל שלא יושגו הסכמות על הרכב הגוף המנהל.
העימות המוניציפלי החריף אילץ את יו"ר הוועדה לקרוא לנציגי משרד האוצר ומשרד התחבורה לקיים פגישות דחופות עם עיריית תל אביב על מנת לגשר על הפערים ולהגיע לנוסח מוסכם, תוך שהוא מבהיר כי יש לסיים את הכנת החוק בתוך עשרה ימים כדי למנוע את דחייתו לכנסת הבאה. המחלוקת אינה תיאורטית בלבד אלא נוגעת ישירות ליחסי הכוחות הפיננסיים, שכן ההצעה הממשלתית מעניקה למשרד התחבורה 20% מכוח ההצבעה ברשויות המטרופוליניות – נתון שראשי הערים טוענים כי הוא ריכוזי מדי ומקטין את השפעת השלטון המקומי. עבור השוק והסוחרים, היכולת של הוועדה לייצר פשרה ולדחוף את החוק קדימה בישיבה המרתונית הקרובה תהווה סיגנל משמעותי לגבי קצב המימוש של פרויקטי תשתית ענקיים בשנים הבאות, ותקבע האם ניהול המיליארדים של התחבורה הציבורית יבוזר לטובת יעילות כלכלית בשטח או יישאר תלוי בבירוקרטיה הממשלתית הריכוזית.
