יום המסחר האחרון של השבוע ייזכר כאחד המתוחים ביותר עבור משקיעי האג"ח והמניות כאחד, כאשר השוק שלח איתות אזהרה ברור וחד לעבר קובעי המדיניות הכלכלית. תשואת איגרת החוב הממשלתית של ארצות הברית ל-30 שנה חצתה את רף ה-5.12%, הרמה הגבוהה ביותר שנרשמה מאז יוני 2007. במקביל, גם התשואה ל-10 שנים, שנחשבת לבנצ'מרק המרכזי של השוק העולמי, טיפסה לרמה של 4.57% – שיא שלא נראה מאז חודש מאי אשתקד. עבור מי שאינו חי את טבלאות המסחר מדי יום, חשוב לזכור את הכלל הבסיסי: מחירי האג"ח והתשואות נעים בכיוונים מנוגדים. כאשר התשואות מזנקות בצורה כה חדה, המשמעות היא מכירה מאסיבית של איגרות חוב שמובילה לצניחה במחירן, מהלך שמהדק את התנאים הפיננסיים בכל המשק.

הגורמים המרכזיים שעומדים מאחורי המהלך הדרמטי הזה הם החשש הגובר מאינפלציה דביקה וההכרה כי המדיניות המוניטרית של הפדרל ריזרב עשויה להפוך לניצית ותוקפנית עוד יותר. במהלך השבוע האחרון פורסמו שני דוחות אינפלציה שהיו "חמים" מהצפוי והכניסו את השווקים לסחרור. מדד המחירים לצרכן הציג עלייה שנתית של 3.8% באפריל, בעיקר בשל עלויות האנרגיה המאמירות, ואילו מדד המחירים ליצרן הציג זינוק שנתי מדאיג של 6%. הנתונים הללו משקפים את ההשפעה הישירה והכואבת של המלחמה מול איראן על הכיס של הצרכן והיצרן האמריקאי, כאשר מחירי הדלק והחומרים הכימיים ממשיכים להוות משקולת על הכלכלה כולה.

האכזבה מהזירה המדינית רק הוסיפה שמן למדורת התשואות. הנשיא דונלד טראמפ שב מביקורו בבייג'ינג ללא פריצת דרך משמעותית בנוגע למצור על מצר הורמוז. למרות התקווה שסין תפעיל לחץ על איראן לפתוח מחדש את נתיב השיט הקריטי, שדרכו עוברת כחמישית מאספקת הנפט והגז העולמית, הנשיא עזב את בייג'ינג ללא הסכמות קונקרטיות. הקיפאון הזה מבטיח כי מחירי האנרגיה יישארו ברמות שיא בטווח הנראה לעין, עובדה שמאלצת את הפדרל ריזרב לשקול מחדש את צעדיו. בשוק החוזים על הריבית, הסוחרים כבר החלו לתמחר סבירות של כמעט 50% להעלאת ריבית נוספת עד סוף השנה, תרחיש שנראה דמיוני רק לפני חודשים ספורים.

הטלטלה בשוק החוב אינה מוגבלת רק לארצות הברית, אלא מהווה חלק ממגמה גלובלית רחבה ומדאיגה. בבריטניה, התשואות על איגרות החוב ל-30 שנה זינקו לרמתן הגבוהה ביותר מאז שנת 1998, תחת השפעת משבר פוליטי עמוק במפלגת הלייבור וקריאות להתפטרותו של ראש הממשלה קיר סטארמר. גם ביפן, שוק האג"ח חווה זעזוע כאשר התשואה ל-30 שנה הגיעה ל-4%, רמת שיא היסטורית המלווה בזינוק במחירי היצרן המקומיים. נראה כי בנקים מרכזיים בכל העולם נגררים אחרי האינפלציה המיובאת ועלויות האנרגיה, מה שיוצר לחץ מכירות מתואם על נכסי חוב בכל היבשות.

עבור וול סטריט, מדובר בתזכורת כואבת לכך שהריבית הגבוהה כאן כדי להישאר, ואולי אף להמשיך לטפס. מדד ה-S&P 500 הגיב בירידה של כ-1% ביום שישי, כאשר משקיעים מוסדיים מעדיפים לצמצם חשיפה לנכסי סיכון לקראת סוף השבוע. המעבר של הפד להנהגתו של קווין וורש, שנכנס לתפקיד ביום שבת כמחליפו של ג'רום פאוול, מוסיף רובד נוסף של אי-ודאות. בעוד שהנשיא טראמפ קורא בפומבי להורדת ריבית כדי להמריץ את הכלכלה, הנתונים הכלכליים היבשים והמציאות הביטחונית במזרח התיכון דוחפים את הבנק המרכזי בדיוק לכיוון ההפוך.

ההשפעה של המלחמה באיראן על מדד ה-PCE, המדד המועדף על הפד לבחינת האינפלציה, צפויה להיות "בוערת" במיוחד בחודשים הקרובים. אנליסטים מעריכים כי המדד השנתי עלול להגיע לרמה של כ-3.7%, נתון שלא נראה מאז שיא משבר האנרגיה של 2023. המציאות הזו יוצרת סביבה עסקית מאתגרת שבה עלויות המימון ממשיכות להתייקר, כוח הקנייה נשחק והוודאות המאקרו-כלכלית נעלמת. ככל שמצר הורמוז נותר חסום והמשא ומתן המדיני תקוע, שוק האג"ח ימשיך להוות את המצפן המרכזי של המשקיעים, מצפן שמורה כרגע על תקופה של תנודתיות גבוהה וריביות שעשויות להפתיע את השוק מלמעלה.