השבתת המסחר ברחבי מחוזות כורדיסטן שבאיראן השבוע אינה רק אירוע מחאה נקודתי, אלא סממן לכלכלה מקומית המצויה תחת לחץ תמידי של חוסר יציבות אזרחית. ארבע שנים חלפו מאז מותה של מהסא ג'ינה אמיני בת ה-22 בבית חולים בטהרן, אירוע שהצית את מה שמכונה כיום תנועת "אישה, חיים, חירות". התמונות מסאקז, עיר הולדתה, ומערים נוספות כמו סננדג' וקאמיאראן, מציגות שורות ארוכות של חנויות סגורות ובתי עסק מושבתים. שביתה כללית זו, המלווה בפריסה מסיבית של כוחות ביטחון ומשטרה לפיזור הפגנות, ממחישה כיצד מותה של צעירה אחת ממשיך להוות גורם מטלטל במדינה בעלת השפעה עמוקה על שוקי האנרגיה הגלובליים. חסימת דרכי הגישה לבית הקברות אייצ'י, בו היא טמונה, ושביתת הרעב שעליה הכריזו ארבעה אסירים פוליטיים כורדים, מעידים על מנגנון בירוקרטי וביטחוני שמשקיע משאבים עצומים בדיכוי פנימי במקום בצמיחה כלכלית.
גל המחאות שפרץ ב-16 בספטמבר 2022 טרף את הקלפים עבור המשטר בטהרן. נשים הסירו ושרפו את כיסויי הראש שלהן, והרחובות מטהרן ועד למערב המדינה התמלאו במפגינים. התגובה הממשלתית הייתה אלימה וחסרת פשרות, והביאה למותם של מאות, למעצרם של אלפים ולהוצאות להורג של מתנגדי שלטון. עם זאת, המספרים המעודכנים מציגים תמונה קודרת בהרבה של שחיקת הון אנושי. גל נוסף של מחאות ארציות שפרץ מוקדם יותר השנה נתקל בכוח קטלני ובמעצרי המונים, מה שהותיר לפחות 40,000 הרוגים מדווחים. נתון זה, המהווה קפיצה דרמטית בהיקף האלימות המדינתית, מצביע על שלטון המנסה לכבות שריפות פנימיות באמצעות כוח אש חסר תקדים. המצוקה הכלכלית, הדיכוי הפוליטי והדרישה לחירות אישית הפכו למאפיינים קבועים של החיים ברפובליקה האסלאמית, ומרתיעים כל משקיע זר או ניסיון לנורמליזציה מסחרית.
כדי להבין את עומק השינוי, יש להתבונן בציר הזמן הדמוגרפי. נערה שהייתה בת 14 בסתיו 2022, היא כיום אישה צעירה בת 18. ארבע השנים הקריטיות של התבגרותה עברו בצילן של נשים המאתגרות את חוקי הלבוש, תלמידים המתעמתים עם רשויות, והוצאות פומביות להורג. דור שלם של איראנים צעירים נכנס כעת לשוק העבודה ולמעגל האזרחי עם תודעה פוליטית מעוצבת לחלוטין על ידי רצף של תקופות אי-שקט שטלטלו את המדינה. הפער בין הדור הישן והשמרני לבין טכנולוגיית המידע והנוער המעודכן יוצר מאבק מתמשך, שמערער את היסודות עליהם נשענת הכלכלה האיראנית המבודדת.
השינוי החברתי באיראן ניכר כיום לעין, למרות ניסיונות הדיכוי. במרכזי קניות, בבתי קפה ובתחבורה הציבורית בטהרן ובערים מרכזיות אחרות, נשים רבות מתנהלות ללא החיג'אב המנדטורי. הרשויות, מצידן, הפעילו מנגנון ענישה כלכלי וטכנולוגי נרחב הכולל מצלמות מעקב, החרמת כלי רכב, קנסות כבדים ולחץ ישיר על בתי עסק שמשרתים נשים ללא כיסוי ראש. ניתוב המשאבים המערכתי לאכיפת קוד לבוש מעיד על סדרי עדיפויות שלטוניים שמעדיפים שליטה חברתית על פני חופש מסחרי. החוק אמנם נותר על כנו, אך המראה של נשים המתעלמות ממנו בגלוי הפך לנפוץ הרבה יותר מאשר בתקופה שקדמה לאירועי סתיו 2022. התנהלות זו ברחובות מהווה מעין ברומטר יומי למידת המשילות של השלטון המרכזי.
עם זאת, צמצום המאבק האזרחי לסוגיית כיסוי הראש בלבד חוטא למציאות המורכבת. יאסר פתאחי, שמשפחתו חוותה על בשרה את האלימות הממשלתית כאשר אביו נהרג בניסיון להגן על צעירה שנורתה לאחר הלווייתה של אמיני, הבהיר כי המהפכה התודעתית רחבה הרבה יותר. הבעיות עימן מתמודדות נשים באיראן אינן מסתכמות בפיסת בד, והדרישה לחירות נוגעת לזכויות אדם בסיסיות ביותר, אפליה תעסוקתית ומעמד משפטי. דבריו מקבלים משנה תוקף נוכח המציאות באיראן של ספטמבר 2026, שבה אסירים פוליטיים נמקים מאחורי סורג ובריח, הוצאות להורג מתבצעות בקצב מדאיג, והאפליה הממוסדת נמשכת באין מפריע. הממשל האיראני הוכיח פעם אחר פעם שיש לו את האמצעים והנכונות לדכא אופוזיציה מאורגנת, אך התלונות הבסיסיות שהוציאו מיליונים לרחובות נותרו בעינן, מבעבעות מתחת לפני השטח.
הנכונות של בעלי עסקים בסאקז ובאזורים אחרים לספוג הפסדים כלכליים ולסגור את שעריהם כדי לציין את יום השנה למותה של צעירה, מוכיחה כי הזיכרון הקולקטיבי חזק מתכתיבי השלטון. מהסא אמיני לא זכתה לראות את התנועה שצמחה בעקבות מותה או את מיליוני האנשים ברחבי העולם שלמדו להכיר את שמה, והחירויות שדרשו ההמונים בשנת 2022 טרם הושגו במלואן. הכלכלה האיראנית ממשיכה לסבול מבידוד גלובלי, סנקציות מחמירות וניהול כושל, בעוד שההנהגה ממקדת את מאמציה בהישרדות פוליטית. האירועים האחרונים באיראן מדגימים כיצד חוסר שקט אזרחי מתמשך שוחק את יסודות הכלכלה המקומית ומונע כל אפשרות ליציבות שלטונית. המשטר אמנם מצליח לדכא את ההתקוממויות בכוח הזרוע תוך גביית מחיר דמים כבד, אך המחיר הכלכלי והחברתי מעיד על מערכת המצויה במסלול התנגשות מתמיד עם אזרחיה.
