איגוד ערים דן לתברואה, המוכר לציבור הרחב בעיקר דרך "פארק המחזור חיריה", מהווה את עורק החיים המרכזי של ניהול הפסולת בישראל ומטפל בלמעלה מרבע מכמות הפסולת הנוצרת במדינה כולה. הארגון, המופקד על קליטת כ-4,000 טון אשפה מדי יום המגיעים בכ-1,000 משאיות, עבר בשנים האחרונות טרנספורמציה ניהולית עמוקה שהפכה אותו מגוף תפעולי מסורתי למנוע צמיחה טכנולוגי וסביבתי. תחת הנהגתו של המנכ"ל גיל ליבנה, שהביא עמו ניסיון פיקודי וניהולי עשיר משירותו כקצין בצנחנים, בשירות הביטחון הכללי וכראש מועצת שוהם, הארגון פועל במודל עסקי רזה המבוסס על מיקור חוץ נרחב של כ-90% מהשירותים באמצעות התקשרויות עם חברות מובילות במשק בשיטות PPP ו-BOT. שיטה זו מאפשרת לאיגוד לשמור על יעילות כלכלית גבוהה תוך רתימת הידע והמשאבים של המגזר הפרטי לקידום פרויקטים תשתיתיים אדירים שנועדו לשנות את משוואת ניהול המשאבים של ישראל.
השינוי המהותי ביותר העומד כיום על הפרק, ומרכז עניין רב בקרב משקיעים בתחומי התשתית והאנרגיה הירוקה, הוא המעבר למודל של השבת פסולת לאנרגיה, או כפי שהוא מוכר בעולם כ-Waste to Energy. כיום, מדינת ישראל פועלת במודל הפוך לזה המקובל באירופה, כאשר כ-80% מהפסולת נשלחת להטמנה באזור הדרום ורק כ-20% ממוחזרת. מציאות זו יוצרת עומס כלכלי וסביבתי כבד, שכן עלות הטיפול בטון פסולת עבור רשות מקומית נאמדת בכ-1,000 ש"ח, וניהול האשפה גוזל בין 10% ל-15% מהכנסותיה העצמיות של הרשות. הפרויקט התרמי המתוכנן בחיריה נועד לשבור את התלות בהטמנה בדרום על ידי הקמת מתקן קצה מתקדם שיטפל במחצית מהפסולת הנשלחת כיום לאתרים מרוחקים, ויהפוך אותה למקור אנרגיה זמין של חשמל, חום וקיטור. מדובר בקפיצת מדרגה טכנולוגית המיישרת קו עם הסטנדרטים המחמירים ביותר של האיחוד האירופי, שבהם מתקנים דומים פועלים בלב מטרופולינים צפופים תוך עמידה בתקני פליטה נמוכים משמעותית מהמותר בחוק.
במקביל לקידום המתקן התרמי, האיגוד נערך להשקת פרויקט "המפרידן" עד סוף שנת 2027, מהלך שצפוי להוות אבן דרך קריטית עבור שוק המיחזור המקומי. המתקן החדש יאפשר מיון של 100% מהפסולת הביתית המעורבת הנקלטת באתר, במטרה להעלות את שיעורי המיחזור מרמה של כ-35% כיום לכיוון ה-50% בתוך פארק המחזור בלבד. נתונים אלו הם בעלי משמעות כלכלית אדירה, בהתחשב בכך שהישראלי הממוצע מייצר כ-1.8 קילוגרם פסולת ליממה, מהשיעורים הגבוהים בעולם, נתון שהופך את האשפה למשאב גולמי קבוע ויציב עבור תעשיית המיחזור. השילוב בין טכנולוגיות מיון מתקדמות לבין מתקני השבה לאנרגיה צפוי להפוך את חיריה למודל של כלכלה מעגלית, בדומה להצלחה הישראלית בתחומי התפלת המים וטיהור השפכים.
ההיבט הרגולטורי והתמיכה הממשלתית משחקים תפקיד מכריע ביכולת להוציא לפועל פרויקטים בהיקפים כאלה, המערבים השקעות של מאות מיליוני שקלים. גיל ליבנה מציין כי הגיבוי שניתן מהדרג הפוליטי, ובפרט מהשרה להגנת הסביבה עידית סילמן ומיושב ראש האיגוד ראובן לדיאנסקי, הוא שמאפשר לקדם את החוליה התרמית החסרה שהייתה תקועה שנים בשל חסמים פסיכולוגיים וביורוקרטיים. בנוסף, חקיקה חדשה בתחום פסולת הבניין המקודמת בכנסת, לצד הפעלת מתקן המיחזור המתקדם ביותר בארץ לפסולת בניין שכבר פועל בחיריה, צפויים להסדיר שוק שהיה פרוץ במשך שנים ולייצר אופק השקעה יציב גם בתחום זה. "הטיפול הכי טוב בפסולת הוא בפסולת שלא נוצרה", מדגיש ליבנה, אך עבור הפסולת שכן נוצרת, המטרה היא מקסימום הפקת ערך ומינימום פגיעה סביבתית.
הנתונים הפיננסיים והתפעוליים של איגוד ערים דן מצביעים על שוק בצמיחה המבוסס על צורך קשיח. העובדה שכל טון אשפה מתורגם לעלויות טיפול גבוהות מייצרת תמריץ כלכלי חזק לפתרונות התייעלות. המודל הניהולי של ליבנה, הדוגל במבנה ארגוני רזה ובשיתוף פעולה עם המגזר העסקי, מייצר הזדמנויות רבות לחברות טכנולוגיה, קבלנות ותפעול להשתלב בפרויקטי הענק של האיגוד. בנוסף, המעבר לשימוש בפסולת כחומר דלק (RDF) המחליף דלקים יקרים ומזהמים בתעשייה, כבר מוכיח את עצמו עם למעלה מ-100,000 טון פסולת בשנה המופנים למטרה זו במקום להטמנה. בראייה לעבר שנת 2030, השאיפה היא להפוך את משבר ההטמנה הנוכחי למנוע של חדשנות, שיציב את ישראל בחזית הראשונה של המדינות המטפלות במשאביהן בצורה חכמה ורווחית.
ההתפתחות של חיריה מאתר שהיה פעם מפגע סביבתי לפארק חינוכי וכלכלי מתקדם היא סיפור של ניהול חזון אל מול מציאות מורכבת. המעבר לשיטות עבודה אירופיות, שבהן המתקן הוא חלק אינטגרלי מהמרחב העירוני ואף יונק אוויר מזוהם מצירי התנועה הסמוכים כדי להחזירו נקי יותר דרך תהליכי השריפה, מסמן את הכיוון אליו צועד המשק הישראלי. עם התקדמות הפרויקטים המרכזיים – "המפרידן" והמתקן התרמי – איגוד ערים דן לא רק מטפל בזבל של האתמול, אלא מייצר את התשתית האנרגטית והכלכלית של המחר, תוך שהוא מוכיח כי בתחום הפסולת, היעדר תפקידים קטנים והימצאותם של אנשים גדולים בתפקידי מפתח הם המפתח להצלחה לאומית. המודל הכלכלי ברור, הטכנולוגיה קיימת, וכעת נותר להשלים את המהפכה שתהפוך כל טון אשפה למקור של הכנסה ואנרגיה נקייה.
