ההצהרות האחרונות של הנשיא דונלד טראמפ על כך שהשלום מול איראן נמצא בהישג יד ושמצר הורמוז עומד להיפתח מחדש, מתקבלות בשוק האנרגיה בזהירות רבה. לאחר רצף של אכזבות והכרזות שווא במהלך החודשים האחרונים, השווקים החלו להתעלם מהצהרות רגעיות וממתינים לראות סימנים מוחשיים להסכם אמיתי. לאורך תקופת המלחמה, איראן ניצלה את היתרונות הטקטיים שלה והשתמשה בסירות מהירות, במוקשים ימיים ובמל"טים מתקדמים כדי לחסום את המעבר למכליות, ובכך מנעה מהכלכלה העולמית כחמישית מאספקת הנפט שלה. כעת, גם אם המלחמה אכן הגיעה לסיומה, החזרה לשגרה תהיה מורכבת וארוכה, והתקווה לחזור למחירי הנפט של טרום המלחמה נראית רחוקה מתמיד.
תהליך פתיחת המצר מחדש צפוי להיות סיוט לוגיסטי של ממש. השלב הראשון דורש את שחרור צוואר הבקבוק שנוצר במפרץ הפרסי. על פי הנתונים של חברת קפלר, כמאה שישים ושש מכליות נפט תקועות כיום באזור, כשהן נושאות עליהן כמאה ושבעים מיליון חביות נפט. פינוי הדרך עבור המכליות הללו ייקח זמן רב, במיוחד לאור העובדה שמהירות התנועה שלהן איטית מאוד. רק לאחר שהן ייצאו, יוכלו מכליות ריקות להיכנס, להעמיס נפט ולצאת שוב. ההערכות המקצועיות מצביעות על כך שחזרה לקיבולת מעבר מלאה במצר עשויה להימשך עד שלושה חודשים.
לאחר פתיחת הנתיב, המכליות הריקות יתחילו לשאוב נפט ממאגרים מלאים שהצטברו במהלך הלחימה. העובדה שבתי הזיקוק התנהלו בפרגמטיות ולא מילאו את המאגרים שלהם עד אפס מקום עשויה לקצר מעט את זמני ההמתנה, אך עדיין מדובר במלאים חריגים בגודלם שיעכבו את החזרה לתפוקה מלאה של הבארות. אתגר מורכב לא פחות הוא ההפעלה מחדש של שאיבת הנפט ברחבי המזרח התיכון. תהליך זה אינו פשוט כמו לחיצה על מתג, אלא מדובר במבצע הנדסי סבוך הדורש שבועות של עבודה. הפעלת הבארות חייבת להיעשות באיטיות ובזהירות כדי למנוע קריסה של מאגרי הנפט הגולמי, מצב שעלול להוביל לצורך בקידוחים מחדש ולתיקונים יקרים. מכיוון שהבארות באזור גדולות וסמוכות זו לזו, נדרש תיאום חסר תקדים בין חברות ומדינות כדי לשמור על לחץ גז ומים יציב.
בנוסף לאתגרים התפעוליים, ישנו צורך דחוף בתיקון תשתיות שניזוקו. מתקנים של בתי זיקוק, יצרני גז טבעי וחברות נפט ספגו פגיעות קשות במהלך העימות, ותיקונם עלול להימשך שנים. לפי ההערכות, מדובר באובדן תפוקה של שנים עשר מיליון חביות נפט גולמי ביום ועוד שלושה מיליון חביות של מוצרי נפט מזוקקים ברחבי המזרח התיכון, בעיקר בסעודיה ובעיראק. החזרת הכמויות הללו לשוק היא משימה כבירה.
מעבר לבעיות הלוגיסטיות וההנדסיות, מרחף סימן שאלה גדול מעל היציבות הביטחונית והפוליטית. השוק כבר חווה אכזבות, כמו באירוע שאירע באפריל, אז איראן הסכימה לפתוח את המצר אך חזרה בה תוך שעות ספורות בטענה שישראל וארצות הברית הפרו את ההסכם, וחידשה את האש לעבר ספינות. סוחרי הנפט וחברות הספנות יעקבו בדריכות אחר ההתפתחויות כדי להבין אם איראן באמת מוכנה לוותר על השליטה במצר, האם היא תפסיק לגבות אגרות מעבר, והאם הממשל האמריקני יסיר את המצור על הנפט האיראני כחלק מהסכם השלום. כל עוד קיימת חוסר ודאות, חברות הביטוח הימי ימשיכו לגבות פרמיות שזינקו באלפי אחוזים, וחברות הספנות עשויות לסרב לשלוח את הצוותים והספינות שלהן לאזור שהיה עד לאחרונה תחת איום מוקשים ודרישות מעבר נוקשות.
ההשפעה של כל הגורמים הללו על מחירי האנרגיה היא ישירה וברורה. מאז אמצע חודש מרץ, מחירו של נפט גולמי לא ירד מתחת לתשעים וארבעה דולרים לחבית, כאשר החוזים העתידיים על נפט מסוג ברנט נסגרים מעל מאה דולרים. גם אם פתיחת המצר תצא לפועל בתחילת יוני כפי שמעריכים באנליזות שונות, הצפי הוא שמחיר הנפט יעמוד בממוצע על תשעים ושבעה דולרים עד סוף השנה. כדי שהצרכן ירגיש הקלה משמעותית במחירי הדלק, מחיר הברנט צריך לצנוח לאזור השישים דולר, תרחיש ששוק החוזים העתידיים לא צופה שיתממש לפני שנת אלפיים שלושים ושתיים. איראן כבר הספיקה להטיל ספק בהבטחות למעבר חופשי לחלוטין כפי שהיה לפני המלחמה, מה שמותיר את שוק האנרגיה העולמי במצב של המתנה דרוכה ומתוחה לקראת הבאות.
