שלום,

ראשית, על מנת שנוכל לדון בשאלה, כדאי שהמעו"ף יישאר מעל הדיגלון שהוא פרץ אתמול. אם המעו"ף יחזור חזרה אל תוך הדיגלון, זה עלול להיות לא נעים, ואין טעם להמשיך לקרוא פוסט זה.

[attachment=0:tuuyi4dd]4HR.GIF[/attachment:tuuyi4dd]
בפעם הראשונה המעו"ף הגיע אל ה1000 באפיסת כוחות ותשישות מוחלטת. ניתן לראות זאת בסטייה שלילית בגרף ה4 שעתי לעיל.

[attachment=1:tuuyi4dd]1HR.GIF[/attachment:tuuyi4dd]
בפעם השניה, המעו"ף שוב הגיע באפיסת כוחות ועם סטייה שלילית בגרף השעתי לעיל, ותוספת הטראומה מהפעם הקודמת בוודאי לא עזרה.

מנגד בגרף היומי (ניתן לראות גם בשבועי כאן למטה), בפעם הראשונה הקו הירוק היורד, ובשניה קו המגמה של התעלה, היו איתנים דיים כדי לתמוך, ועל כך, תודה להם.

לאור כל זאת, הייתי שמח לראות את המעו"ף מגיע אל נקודת ה1000 שוב, אך לא שוב באפיסת כוחות ותשישות גם בפעם השלישית במיוחד לא בגרף ה4 שעתי. (סטיות בגרף השעתי הן פחות אינדיקטיביות).
גם אם תהיה שם השתהות ותיקונצ"יקים קטנים זה לא סוף העולם, כי התעלה שומרת על הגרף. תעלה שהוכיחה את עצמה בימי שני ושלישי. אסייג ואומר שאם התעלה תשבר מטה, אז הכל בטל ומבוטל ונעשה הערכה מחודשת.

[attachment=2:tuuyi4dd]Weekly.GIF[/attachment:tuuyi4dd]
התמונה השבועית לא מושלמת, אך הדבר עשוי להשתנות. סימנתי בגרף השבועי מקרה נוסף מהעבר, אשר בו גם היתה סטייה שלילית במתנדים השבועיים אך זה לא הפריע למעו"ף לשעוט קדימה. ניתוחים טכניים הם המלצה כמו שאתם יודעים, ולא קביעה.

בהמשך לפוסט בו ציינתי שהמפולת דאשתקד היתה לא יותר מאשר תיקון טכני בריא, מתחזקת בי תחושת האופטימיות. ולמרות שמנדי כתב בפוסט האחרון שלו ש"הכלבים נובחים והשיירה עוברת", ולמרות שאמירה חריפה זו כביכול עושה אנלוגיה בין כלבים לפסימיים, איני [BstockB="382010"] באמת [/BstockB] מאמין שכוונתו של מנדי היתה רעה, שכן הוא איש טוב שרוצה לעזור, ולכן בניטרול החריפות, המסר של אימרה זו הוא חזק ביותר.

לפעמים בא לי לצעוק למעו"ף “hold your horses”, למה כל תנועה צריכה להיות כל כך חדה ומתישה? למה אתה לא רגוע? אבל אז הבנתי שלמעו"ף שלנו יש הפרעה. המעו"ף שלנו נוירוטי.
הגדרה: נוירוזה היא מונח המגדיר חוסר איזון נפשי אשר פוגע באיכות החיים, ביכולת התפקוד וההתמודדות. בשונה מהפסיכוזה, אין הנוירוזה גורמת לנתק מהמציאות או לחוסר תפקוד מלא, ואינה פוגמת ביכולת החשיבה הרציונלית.
אם תקראו על הנוירוזה קצת יותר, תגלו שהמעו"ף הוא ממש השתקפות החברה הישראלית. כולנו קצת נוירוטים באיזה שהוא מקום, והמעו"ף הוא המראה המושלמת שלנו.

זוהי לא מחלה חשוכת מרפא (אם אינני טועה), ואל לנו להתייחס אל המעו"ף כאל ילד היפראקטיבי שנותנים לו ריטלין ומקווים לטוב. אני אישית מתנגד בתוקף לתרופות כימיקליות ואני מאמין שעם הרבה אורך רוח, סבלנות, ראייה מפוכחת ניתן ללמוד את נבכי נשמתו של המעו"ף ולהכיר את דרכי הפעולה שלו. המעו"ף משנה את דינמיקת ההתנהגות שלו כל יום, וימשיך כך לנצח, בדיוק כמו שבאופן טיבעי אנחנו משתנים עם הזמן והופכים יותר ויותר תזזיתיים יחד איתו.

ולסיום אקדיש שיר למעו"ף. אז שוב, שנה מקסימה שוורית (ונוירוטית) לכולכם.

היא לא דומה מילים ולחן: ארקדי דוכין
היא לא דומה לאף אחת אחרת
לאף אחת שעוברת ברחוב
היא משונה וכשהיא מדברת
קולה עושה לי משהו קרוב.

והלילה העיניים עייפות עד אור הבוקר
השפתיים לוחשות ללא מנוח
לא דומה לאף אחת.