השבוע החולף היה משמים למדי עם תנועות מינוריות בסיכומו של יום וללא כיוון מוגדר. הנחתנו בשבוע החולף היתה כי וול סטריט אינה בשלה לשיאים חדשים, ובהתאם המעו"ף, ואכן המדדים בארה"ב התקשו להחזיק אף יום בודד בפיסגה. בצורה מינורית אך בקורלציה לנעשה בעולם גם השוק המקומי לא מצא כיוון מוגדר ומלבד הירידה בסטיה שעושה שמות בפרמיה, מחזורי המסחר המאבדים גובה מלמדים כי גם השבוע תמורות משמעותיות אינן על הפרק (לפחות לא במחציתו הראשונה).
מצד שחקני המעוף מצב זה הינו מבורך כמובן עם גבולות שאין צורך לשנותם, כשרק הסטיה הנמוכה בעייתית. במידה והסטיה לא תרשום עליה במהלך השבוע אנו נראה סגירה מוקדמת יחסית בתחילת שבוע הפקיעה בשל חוסר הרצון לסכן רווחים,

כשהצפי הינו ל"זינוק" עד רמת 10.5% לכל היותר. גבולות הפקיעה נותרו כמעט ללא שינוי: פקיעה אופטימאלית ברמת 1365-1380; גבול עליון ברמת 1430 וגבול תחתון ברמת 1340. על פניו דשדוש הוא אופטימאלי אך כאמור אנו זקוקים לירידה שתעלה הסטיה לקראת יוני, במה שהולך ומצטייר כחודש בו מרבית הכתיבות ירויחו גם ללא שינויים ותיקונים.
למרות כל זאת, בגיזרת המאקרו קיבלנו לא מעט חדשות בעייתיות. מדד המחירים לצרכן לאפריל רשם עליה של 0.1% בלבד בעוד הצפי היה לעליה של 0.6%. יכלנו לקבל אינדיקציה מוקדמת לעניין עת הרשתות דיווחו על חודש חגים הבעייתי זה עשור אך בהחלט הנתון הינו קיצוני ומבהיר כי פנינו להאטה במשק.
חיזוק לנתון זה הגיע משיעור הצמיחה במשק שעמד על 2.1%, וגם כאן בפספוס גדול לתחזית שעמדה על 3.5%. בסקירה השנתית התיחסנו לצמיחה החלשה הצפויה השנה ולהערכות המופרזות בישראל (ואירופה). כעת עם היוודע הנתונים ניתן לדבר כבר במונחי האטה והשוק מיהר לתרגם זאת למשמעות ברורה – הורדת ריבית של פלוג במועד הקרוב. מה שנחשב היה כלא סביר בעליל הפך במחי שני נתונים להערכת השוק המוחלטת כשהאגחים מזנקים כמניות, הן הממשלתי והן הקונצרני. חלק מהעליה ניתן לשייך לתשואות אג"ח ארה"ב ועדיין הותרת הריבית על כנה תיחשב כהפתעה שתכביד על השוק באופן ניכר. גם מגיזרת העליהום התקשורתי בנדל"ן ישנה רגיעה מסוימת, ושמוסיפים לכך את אובססיית בנק ישראל לשער הדולר בהחלט ניתן להעריך כי צודקים הסוחרים. קרוב לוודאי שנראה הורדת ריבית במועד הקרוב, ובמידה ולא לכל היותר במועד הבא, ולא משום שהמשק זקוק לכך או שגיזרת הנדלן נרגעה – הותרת הריבית על כנה תפגע קלות בשוק (שממילא ברמת שיא) אך תפגע קשות בשער הדולר ולכן במידה ועדין נהיה בסביבות 3.45 נחשבת ההחלטה לברורה מאליה, כהשתרחקות מתמיכה זו מעלה מקטינה הסבירות באופן ניכר.

בינתיים אנו עדים לתנועת מכירה של מצד זרים שמיצו השוק הסולידי המקומי (במניות כמעט וכבר אינם מזה שנה ויותר). הנתון שפירסם השבוע מלמד כי במרץ מכרו הזרים בהיקף של 140 מליון דולר ובהתחשב במחזורים הדלילים אין ספק כי זהו אחד הפקטורים לתשואת החסר מול שווקי העולם. גם סביבת המט"ח פחות ברורה כעת ולכן מעדיפים אלו להקטין החזקה בטרם החלטות ריבית שממצות עד תום את השפעת בנק ישראל שממילא מוגבלת לימים בודדים עד שעות.

בשוק הסחורות, במידה רבה כבסיכום השבועי במניות, חזינו בקפאון מוחלט הן של הזהב והן של הדולר. הדבר תואם הערכתנו אלא שרמת 100 $/חבית עודנה גבוהה ואינה משקפת נאמנה הביקושים היורדים בעולם כשנתוני הצמיחה באירופה צפויים להיות חוד החנית בירידת הזהב השחור.

באירופה הולכת ומתגבשת תמימות דעים ביחס להורדת הריבית במועד הקרוב. דראגי כבר פיזר הבטחות לרוב אך נדמה כי השוק מצפה לכך לאחר צמיחה אפסית (קצב 0.7% שנתי) המאפשר לכאורה לאפס כליל לשפל חדש הריבית. בדומה למצב בישראל הותרת הריבית על כנה כה מגולמת עד כי המנעות של האיחוד האירופאי מנקיטת צעד שכזה תוביל לירידה חדה בשווקים שיתקשו לראות מאין תגיע רוח גבית לתמוך במדדים הנוכחיים. באותה נשימה נציין, כי המדדים כבר מגלמים תרחיש זה ולכן אין לצפות לראלי מתמשך ומרשים כי אם לאירוע נקודתי שבכל מקרה יהיה רלוונטי רק בתחילת יוני ונעסוק בו עוד רבות בהמשך.
ביתר הנתונים בגוש מיותר לגעת מאחר ולא רק שהם יצאו כצפי אלא שהמעקב אחר וול סטריט היה בשיאו עת החוזים קובעים הכיוון, והאירופאים [BstockB="662577"] פועלים [/BstockB] במינוף. יחד עם זאת, גם הפעם נתקלנו באותה תקרת זכוכית במדדים כשדאקס משקף טוב מכל הלך הרוח – קירבה ל 9800 ואז זליגה ל 9400 נקודות וחוזר חלילה. אין זה מפתיע שהרי נגענו בקורלציה וזהו המצב ב s&p (1860-1890) אך אם לשפוט לפי פעמים קודמות, מדובר במהלך ירידה מהיר הצפוי בטווח הקצר וחזרה בקצב עליה איטי.

כמובן שארה"ב אינה שונה מיתר היבשת, וגם ביבשת הצפונית ניכרת האטה. השוני הוא בתלות האמריקנית בצריכה הפרטית וכאן הנתונים השבוע בהחלט היוו הצדקה לנסיגה מהירה מהשיא. בעוד הצפי למכירות הקמעונאיות עמד על 0.4% נרשמה עליה של 0.1% בלבד. גם נתון מרץ שרבים העריכו כי יתוקן ב 0.3-0.4% תוקן בעשירית בלבד ובסה"כ אני מקבל חודשיים המציגים הקריאה החלשה מזה שנה. אולי ההפתעה אינה כה דרמטית שכן הסנטימנט הצרכני הציג קריאה של 81.8 לעומת צפי של 84.5 וממשיך את המגמה אותה סקרנו של התמתנות באשראי הצרכני האינסופי בארה"ב. היינו צפויים לירידה חדה בהרבה, בטח בהתנגדות הפסיכולוגית ברמת 1900 הנקודות אלא שנתונים רבים אחרים הציגו זחילה איטית מעלה ומיתנו ההשפעה (לצד כמובן הריבית האפסית הנצחית): עליה של 0.3% במדד המחירים לצרכן; מדד היצור עם עליה של 15.4 נקודות (מעל הצפי); אמפייר סטייט בזינוק של 19 נקודות (מעל הצפי); ואישור הבניה בזינוק של 13% (מעל הצפי ושיא מאז משבר הסאבפריים). בסקירה האחרונה ציינו כי וול סטריט אינה בשלה לשיאים חדשים, ואכן קיבלנו נסיגה מהירה וכך ההערכה גם לשבוע הנוכחי. אם הנתונים כה טובים והריבית אפסית מדוע זהו המצב? הצצה לשוק האג"ח מבהירה המצב בו אנו מתמקדים בחודש האחרון: תשואת אג"ח ארה"ב אינה מפסיקה לרדת ועומדת כעת (10 שנים) על 2.5% בקירוב. המדובר ברמה הנמוכה מזה 9 חודשים המאפיינת תקופת פאניקה בשווקים וכיוון שניכר כי אין לחץ מכירות, הפירוש המוחלט היה ונותר כי אלו משקיעים הנערכים לקראת יום סגריר יוצא מגדר הרגיל. רק לאחר רגיעה ועליה בתשואת האג"ח תיתכן סביבת שיאים חדשים ברי-קיימא ועד שזאת יתרחש אין מנוס מדשדוש והמשך זליגה מטה.

מניות ומגזרים

• בכל המניות והמגזרים אין שינוי המלצה.

שבוע טוב ומוצלח !