יש אומרים הכל אבוד,
כל העולם קפוט,
המשבר איננו צעצוע.
רבותי, אפשר פשוט
למות מרוב פטפוט,
מה, מדוע? מדוע? מדוע?

הן ישנה עוד ארץ,
היא ארץ התנ"ך,
כמוה אין,
היא פנומן,
הבט והוכח:

פרוספריטי, פרוספריטי,
מוכריטי, סוחריטי,
הארץ משמחה תריע.
הפרדסים עושים ניסים,
הכסף עף אל הכיסים,
זהב צוברים פה בטוריה!...

אזרחים צורחים אוי וי
זה טוב יותר מידי...
הבו זמר וריקוד
כי It is very good!

פרוספריטי, פרוספריטי,
הכל פה יזמר איתי,
כי מי כמוני?
בראבו, ג"וני!

האוצר שלי מלא,
מדוע תתפלא,
פה אפשר לקחת ולקחת...
זה רחוק מן הלמנש
ומפה-דה-קלה,
זוהי ארץ נידחת, נידחת.

הקופות מלאות הן,
מקום כבר אין בהן,
ועוד מעט
נשלח מעט
לעבר הירדן.

פרוספריטי, פרוספריטי,
בונהריטי, יוצריטי,
אומרים אצלנו Time is money.
עבוד, עבוד, עם ישראל,
אם ידרש לך פועל,
אביא לארץ עוד חורני...
אזרחים צורחים...

לפעמים אמנם הסדר
פה לקוי מעט
אך הממשלה אינה חוששת
ומסדרת את הכול
באצבע רק אחת
רק באצבע אחת משולשת

יש תעשיות פה
כבדות וגם דקות
אך על כולן
פורחת כאן
תוצרת המכות

פרוספריטי פרוספריטי
סועריטי בועריטי
לזאת אפילו לא פיללתי
עם ישראל, עבוד בעוז
אם תתעייף תשתה גזוז
ואל תאמר למי עמלתי
אזרחים צורחים...

אלתרמן, 1934