כולנו יודעים כי פסח נקרא גם חג החרות - היציאה מעבדות לחרות
הרבה פעמים בעת קריאה של חדשות יוצא לי לחשוב על חרות - חרות אישית, חרות ציבורית, חרות של עם , חרותו של אדם.
חופש מחשבה, חופש ביטוי, חופש תנועה, חופש לבחור מה ללמוד ועם מי להתחתן, החופש להתאגד במפלגה, חברה , עמותה.
הזכות לחופש היא זכות שבבסיס הדמוקרטיה הליברלית שאנו חיים בה ולוקחים אותה כמובן מאליו.
יחד עם זאת , אני מאוד מסכים עם וינסטון צ"רצ"יל: "דמוקרטיה היא צורת הממשל הגרועה ביותר פרט לכל האחרות שנוסו"
אני רק הייתי מוסיף ואומר שמאז למדנו כי דמוקרטיה קפיטליסטית היא צורת הממשל הגרועה ביותר אך נראה כי דווקא דמוקרטיה סוציאליסטית היא הדרך בה העולם מנסה לשפר את הדמוקרטיה ואולי אף מצליח.
לעיתים אנו מואסים בחרויות - נדמה לנו שאם יהיה קצת יותר יד מכוונת , קצת יותר אי-חופש (פיקוח / רגולציה ) העולם יהיה יותר טוב, אך פיקוח ורגולציה הן חרב פפיות שעשויה לפגוע באוחז בה והאיזון בין רווחת הפרט (בעל המניות) לרווחת הציבור הרחב הוא איזון עדין.
האם חרותם של פרטים בחברות ציבוריות מוגזמת כך שמאפשרת פגיעה בפנסיונרים? או שהבעיה בכלל בחרותם המוגזמת של מנהלי הפנסיות שמסכנים כספי ציבור?
או שכל התספורת הם המחיר שאנו משלמים על משבר כלכלי עולמי מתמשך , אופטימיות שלא במקום וכישלונות ניהוליים שיש לצפות להם בכל משק?
אין לי תשובה ברורה על כך.
האם אנו חופשיים? האם אני חופשי? חופשי לעשות ככל העולה על רוחי? התשובה היא לא. כולנו "משועבדים" - לחינוך שקיבלנו , לתרבות בה אנו חיים, לזוגיות, לנכסים, למשפחה, לחברים, לטלויזה, למחשב, למכונית ועוד .
הבעיה היא שיש המשועבדים ל"עוד" ו"יותר". עוד כסף, עוד כבוד, עוד חדר, יותר הכנסות, יותר נכסים . מעטים השואפים לעוד ידע אמיתי, לעוד חוויה לעוד רגע מיוחד
בתרבות של ה"עוד" ו"היותר", אין סיפוק. אין רגע ניצחון. תמיד יש מישהו עם "עוד" או "יותר" ולעיתים אף שניהם. זו עבדות מודרנית - קשה , חומסת , רעה , גזלנית, חמקמקה ורומסת - עובדים שעות ארוכות , לא מכירים את הילדים, מתמודדים עם פוליטיקה אירגונית , לקוחות ספקים חשבוניות, גביה, חיפוש מקום עבודה. החשש של מה יהיה אם ... שמנקר - אין נחיה? כיצד נעניק לילדים ?
כל מי שקורא זאת בפורום הזה , שעוסק בסופו של דבר בכסף רוצה ממנו עוד. מאוד רוצה. בשביל מה הכסף? בשביל "עוד" ו"יותר". נדמה לנו שמליון ש"ח בבנק יעשה אותנו מאושרים. ואז זה הופך ליעד של מליון דולר, ואז מליון דולר ועוד נכסים לך ולילדים ואז 5 מליון וכך הלאה. בארצם של ה"עוד" ו"היותר" אין גבול ל"אני רוצה".
אבל כיצד זה מסתיים? האם זה מסתיים? האם נקום יום אחד ונאמר - יש לי מספיק , תעזבו אותי מלקרוא דוחות כספיים ולעקוב אחר הבורסות מהבוקר עד הלילה?
מתי נהיה חופשיים?
מה נעשה שנהיה חופשיים? - ניסע לטייל? - כבר ראינו עולם. נלך לדוג? - משעמם. נקרא ספרים כל היום? נעשה ספורט?
החרות האמיתית מושגת כאשר אנו יודעים לתת תשובה כנה ואמיתית ל"מה נעשה" . זו שאלה קשה מאוד.
האתגר והקושי הוא ב"מתי נעשה" - מתי נעשה את מה שאנחנו רוצים לעשות.
נסו לחשוב על זה לרגע - מה אתם רוצים לעשות שתצאו מעבדות לחרות? מתי זה יקרה? האם יהיה לכם האומץ לרדת מרכבת ההרים שאנו חיים עליה?
אני רוצה לאחל לכולם, שמי יתן וחג החרות האישי שלכם יתרחש עד חג החרות הבא .
בברכת חג חרות שמח וכשר
חג חרות שמח TBY =)אהבתי מאוד את מה שכתבת,ותודה על כל המעורבות היפה בפורומים והעזרה.שאלות אכן נוקבות....אני אוהב לשאול אנשים:מה הייתם עושים לו היה לכם אין סוף כסף לכל ימי חייכם.אחרי הדברים המובנים מאליהם - נוחות וחומריות (בית, מכונית, בטחון, בריאות ....)מגיעים הדברים הבאמת מעניינים (ובד"כ יותר רוחניים) - שמה שיפה - בד"כ הם די ישימים ללא הרבה מאוד כסף:לכתוב ספר, ליצור משהו, אומנות, לעזור לאנשים אחרים, להשפיע וכיו"ב.
טיבי
תודה לך על המעורבות שלך במגוון רחב של נושאים
יש לא מעט שיודעים אבל יש כאלה שיודעים וגם יודעים לשתף את השותפים בפורום
ויודעים גם לכוון ולהסביר
ותודה שאתה טורח ומשתף אותנו
לגבי החירות אני חושש שעד הפנסיה נהייה מוטרדים מול המסכים ונעקוב אחרי הבורסה
בגלל [BstockB="629014"] הטבע [/BstockB] האנושי
יש לנו לדוגמה את וורן באפט שיכול מזמן לצאת לפנסיה אבל עדיין מלא כוח
ובהזדמנות זו
חג שמח וכשר לכולם
וחופשה נעימה
פוסט אחרון: קרנות ביטקוין ישראליות המצטרף האחרון לאתר: nik24689 פוסטים אחרונים תגובות שלא נקראו
