בפרשה אנו פוגשים את המאבק בין משה לפרעה על שעבוד בני ישראל.

אפשר לראות את התורה בפנימיות האדם.

המאבק הוא בין משה, המייצג את דרך האמונה, האהבה, הצד הרוחני,
לבין פרעה הצד המפריע, הפרוע, המבקש את הנפרדות, מצרים מלשון צרות, דהייינו האנוכיות של האדם.

צד האנוכי של האדם לא בקלות מוותר על השליטה על האדם.
גם אם חותף מכות, דהיינו יסורים, לא תמיד לומד להעריך את הנקוה הפנימית, את האהבה, את צד הנשמה. הרדיפה אחר הגופניות, אחר התענוג המיידי, אף שמשאיר ריקנות, חוזר כל העת להשתלט על האדם.

האם נקודת האמונה תצליח להוציא את בני ישראל (בנים מלשון הבנות. ישראל- שכל ההבנות ישירות לאל) ?

מה קשור אלינו?
האם אנו רדופים אחר הכסף המיידי השייך רק לרצונות הגוף, או שאנו זוכרים שהוא העבבד, ואהבת ה" , אהבת הזולת, הפנימיות היא הדבר המרכזי.
כמה מכות נצטרך עוד לקבל כדי שנשקיע באהבה, שנראה שיש לנו תפקיד לאהוב את האשה שלנו (את בעלנו) את ילדנו, שאין זו רק תוצאה הקיימת או נעלמת, אלא סוג של התמסרות, של לקיחת אחריות, של מאבק עם פרעה.

אפשר לצאת ממצרים.

שבת שלום.